לפעמים, יש הכרח לומר את המובן מאליו, ולו רק בגלל שמה שמובן מאליו זה לא תמיד הדבר שאנשים עושים. אחסוך לקצרי הרוח את הקריאה ואומר זאת בבירור: אם אתם סובלים מדיכאון לא ממושך מדי, אתם צריכים ללכת לטיפול פסיכולוגי ולקחת טיפול תרופתי במקביל. נקודה.

עכשיו כמובן צריך להסביר את המשפט הזה.

כבר שנים רבות שהמחקרים מראים שהטיפול הטוב ביותר בדיכאון בינוני עד קשה הוא שילוב של טיפול תרופתי ושל טיפול פסיכולוגי. כדאי להבחין בין דיכאון קל לבין דיכאון בינוני עד קשה. בדיכאון קל לא הצליחו להראות שיפור משמעותי בקומבינציה בין הטיפולים, וגם אין שיפור משמעותי כאשר נוטלים טיפול תרופתי בלבד. מבחינה סטטיסטית, אם יש לך דיכאון קל בלבד, הטיפול העדיף הוא טיפול פסיכולוגי.

למרות זאת, הנתונים מראים שרוב האנשים לא מקבלים את הטיפול העדיף, אלא בוחרים בין אחת מזרועות הטיפול. יש אנשים שרק מקבלים תרופות ואחרים מקבלים רק פסיכותרפיה לטיפול בדיכאון שלהם. למעשה, אנחנו רואים שהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון (כמו ציפרלקס, לוסטרל, פרוזאק ודומיהן) רק עולה ועולה ואילו קצב הגידול בפסיכותרפיה לא עולה באותו קצב. אני רוצה לסייג סוגיה זו, ולהבחין בין הגידול במטפלים למיניהם וטיפולים, לבין הגידול בטיפולים פסיכולוגים שניתנים במסגרות בפיקוח על ידי אנשי מקצוע מורשים. זו סוגיה אולי לדיון נפרד.

למה להתעקש לשלב טיפול תרופתי מתאים יחד עם פסיכותרפיה.

מחקר שפורסם ב JAMA לאחרונה, מצא ששילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי לדיכאון בינוני (דירוג המילטון מעל 22) יחד עם טיפול תרופתי נוגד דכאון, הביא להחלמה מלאה של כ 80% מהמטופלים. בדיכאון קל, הטיפול התרופתי בלבד הביא לתוצאות מעט יותר טובות מטיפול משולב.

בניגוד למה שחושבים, החלמה מלאה מאפיזודה של דיכאון בינוני-קשה אורכת זמן. מחקר זה מצא שלאחר שנה וחצי של טיפול, רק 50% הגיעו להחלמה מלאה. כלומר המחקר מראה עד כמה דיכאון קשה הוא מחלה קשה ועד כמה קשה להתאושש. מצד שני, הוא מצביע על הדרך היעילה ביותר הקיימת בין הטיפולים הקיימים כיום כדי להגיע לתוצאה הזו. המחקר גם מדגיש עד כמה אנו זקוקים לפתרונות חדשים ושונים, בין אם אלו טיפולים ביולוגים חדשים, גישות חדשות בפסיכותרפיה או רעיונות נוספים.

למה כל כך קשה למישהו שסובל מדיכאון ללכת לטיפול פסיכולוגי?

כי הוא מדוכא כמובן. למצוא פסיכולוג טוב, לראות שהוא עונה על הצרכים שלך, לעשות מחקר שוק, לקום מהמיטה ולהגיע לכמה פגישות עד שאתה יכול לדעת אם נוצרה כימיה טובה. כל זה דורש הרבה אנרגיה שלא ממש קיימת כשאתה סובל מדיכאון.

מצד שני, רוב הדברים ששווים משהו בחיים דורשים מאמץ. לא סיימתם תואר בלי להתאמץ, לא קיבלתם קידום בלי לעבוד קשה ולא ביקשתם להיות בדיכאון, אז למה שהדיכאון יעבור בלי להתאמץ קצת?

אז מה האופציות הטובות ביותר עבורכם אם אתם סובלים מדיכאון משמעותי?

• אם אתם סובלים מדיכאון בינוני עד קשה, האופציה המועדפת היא התאמת טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי על ידי פסיכיאטר, יחד עם טיפול פסיכותרפיה על ידי פסיכולוג. בחירת סוג הטיפול התרופתי וסוג הפסיכותרפיה צריכה להתאים למאפיינים האישיים שלכם ולהתבצע בעזרת איש מקצוע. אל תלכו דווקא ל CBT או לטיפול דינמי כזה או אחר כי מישהו שאתם מכירים המליץ. אל תיקחו ציפרלקס כי השכנה שלכם נעזרה בו. שבו עם איש המקצוע ותחשבו מה הכי מתאים לכם, תחת המסגרת של שילוב הטיפולים.
• אל תפסיקו את השילוב בין הטיפולים בלי להתייעץ קודם עם אנשי הטיפול שמסייעים לכם. הוכח כבר פעמים רבות שהשילוב הוא היעיל ביותר, אז אם אתם חושבים להפסיק – תתייעצו לפני הפסקה.
• טיפול פסיכולוגי בלבד הוא האופציה השניה (אם אתם מתעקשים לא לקחת תרופות). אם משום מה אתם פשוט לא יכולים לקחת תרופות, אפשר להסתפק בפסיכותרפיה.
• טיפול תרופתי בלבד הוא אופציה שלישית, כיוון שהטיפול התרופתי מאפשר הקלה טובה בתסמיני הדיכאון אך לא מטפל בגורמים רגשיים, משפחתיים וסביבתיים אשר השפיעו על הופעתו ולכן היעילות שלו רק חלקית.
• אם אתם לוקחים טיפול תרופתי לדיכאון, כדאי לכם לדבר עם הרופא על תופעות לוואי אפשריות, יתרונות וחסרונות ולהיות במעקב מסודר אצלו. לפעמים 'חוסר סבילות' לתרופות נובעת רק מחוסר הבנה של מה התרופה עושה ואיך להתמודד עם תרופות. במקרים כאלו ובלווית פסיכיאטר טוב, אפשר להפיק מהתרופות את המקסימום האפשרי.

אם אתם בדיכאון, אל תבזבזו זמן. דברו על זה וקבלו עזרה.