איך נראית מחלת נפש מבפנים

אחת הבעיות הקשות סביב הפרעות נפשיות היא שרבים (ואפילו חלק מאנשי המקצוע) מתקשים לתאר לעצמם מה עובר על אדם שסובל מהפרעה נפשית. בין אם מדובר בדיכאון , בסכיזופרניה או בהפרעת חרדה, קשה לאנשים לתאר לעצמם באמת במה מדובר ועוד יותר קשה להם להסביר את זה לאחרים.

לפעמים, לאדם קשה גם להסביר לעצמו מה עובר עליו כי החוויות כל כך מוזרות שקשה לנו לפעמים לתת ביטוי מילולי לתחושות ולחוויות הללו. איך אפשר להסביר מה זה דהראליזציה או דהפרסונליזציה? מה עובר על מישהו שחווה פסיכוזה? מה זה סלט מילים? מה זה להרגיש מדוכא? אלו דברים שעד שאתה לא חווה אותם או לא רואה אותם בעינייך קשה לך להבין במה באמת מדובר.

מי יכול להסביר איך נראית הפרעה נפשית?

האופציה הטובה ביותר תהיה שאנשים שסובלים מבעיה מסויימת יסבירו לאנשים אחרים במה מדובר. אבל כאן יש שתי בעיות עיקריות. הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא אוהבים לדבר על הבעיות שלנו באופן כללי, וסביב בעיות בתחום הנפש (אפילו נפוצות כמו דכאון וחרדה) יש בעיית סטיגמה משמעותית. התוצאה היא שאנשים לא מדברים, לא משתפים בחוויות – לא בכשלונות ולא בהצלחות וכתוצאה מכך נאלצים להתמודד לבדם עם הקשיים שלהם. יותר מכך, עצם העובדה שאנחנו לא מדברים על מה שעובר עלינו גורם לחולה הסכיזופרניה או לאדם שסובל הסתמנות אובססיבית כפייתית להרגיש (בטעות) שהוא לבד, דבר שגם מחמיר את מצבו האישי וגם תורם לסטיגמה השגויה.

הבעיה השניה היא שבכל תחום, לא כל אדם שמדבר מסוגל לבטא את עצמו בצורה ברורה וקוהרנטית, להעביר מסרים ברורים או לתאר את החוויות שלו בצורה שאנשים אחרים שלא חוו חוויות דומות יהיו מסוגלים להבין. חלק מהתיאורים פשוט לא מצליחים להעביר את המסר. לכן כל כך חשוב שאם יש אנשים שמצליחים להתבטא, אנשים אחרים יטרחו ויפיצו את הדברים שנאמרים לכל המתעניין כדי לעזור וכדי להסביר.

הרופאים וארגוני החולים  מנסים למלא את החלל הזה וזה תפקידם. אבל יותר מהכל, חשוב שהאנשים עצמם יספרו מה עובר עליהם, איך המם מתמודדים ומה אחרים יכולים ללמוד מהנסיון שלהם.

לכן אני מצרף כאן שני קישורים. האחד הוא לפוסט בעברית בבלוג ישראלי, שמסביר בצורה מאד ברורה, אישית וקולחת מה זה דיכאון, מה זו דיסתימיה ואיך מרגישה מישהי שמתמודדת מרבית חייה עם התחושות הדכאוניות. הקריאה מאד מומלצת לאנשים שרוצים להבין יותר טוב ולהפחית את הדעות הקדומות שלהם.

קישור שני הוא להרצאה שנערכה כחלק מ TED, שבה פרופסור אלין סקס, אמריקאית שהיא פרופסור למשפטים שחולה בסכיזופרניה מספרת על מהלך החיים שלה, על האשפוזים, הפסיכוזות והטיפולים התרופתיים ועל המקום שבו היא נמצאת היום. ההרצאה מתורגמת לעברית ובסופה מזכירה פרופסור סקס שגם היא, עם כל ההצלחות, המשפחה התומכת ועוד חיכתה כל כך הרבה שנים עד שהעזה להחשף ולספר את הסיפור שלה.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

תמר: תגובה מעולה והכרחית מוסרית בדיוק עבור כל אלו שלא ילכו לאבחון וימנעו מעצמם הזדמנות לשפר איכות חיים ולצמצם אין...

רותם: שלום איזו תרופה דומה בהשפעה שלה לשל פריזמה ושלא גורמת תופעות לוואי של חוסר טעם? אני נוטלת כחצי שנה ויש לי טעם...

עומר: לוקח גאבא בוקר וערב ולא חושב שזה ממש עוזר. שהכל טוב זה אולי מחזק תחושה טובה וגם זה בספק

סיגל: אשמח לקבל הסבר על ההשפעה של רמרון דווקא במינונים הגבוהים : 1. כיצד מורגש השיפור בהרגשה הכללית ביום יום דווקא ,...

ירדן לוינסקי: @נעמה, כתבתי במפורש שהוא פסיכולוג. היותך בעל תואר אקדמי כמו רופא לא נותן לך לגיטימציה לכתוב דברים שאינם...

יעקב: מצויין

נעמה: ה"מישהו" הזה הוא לא פסיכולוג קליני? לא עדיף להתמודד עם המאמר שלו במקום לקרוא לו בשמות? בעיני הרשימה...

שימי: כתוב נהדר, תודה רבה

תגובות

8 תגובות לרשימה ”איך נראית מחלת נפש מבפנים“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת רוני:

    "חשיכה נראית", של ויליאם סטיירון.
    http://naama-carmi.com/2006/11/02/%D7%97%D7%A9%D7%9B%D7%94-%D7%99%D7%A8%D7%93%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%9B%D7%94-%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA/

  2. מאת נעמה:

    לגבי דיכאון מומלצים:
    'חשכה נראית' של ויליאם סטיירון
    ו'דמון של צהריים' של אנדרו סולומון

  3. מאת חני:

    תודה ירדן, שהעלית את הפוסט המשמעותי הזה. לרבות הקישורים היחודיים.
    אני מזמינה את כל קוראיך להעביר קישור אליו לרשימת המכותבים שלהם.
    לשאת את תרומתם להפחתת הסטיגמה.
    חווית הקשירה המוזכרת בסרטון ההרצאה של אלין סקס מוכרת לנו לצערי היטב.

    בני הוא חולה פסיכיאטרי מאוזן תרופתית ומתפקד היטב יחסית למחלתו.

    לפני כעשר שנים, במהלך ההתקף הפסיכוטי היחיד בחייו אושפז בכפייה במחלקה הסגורה בבית החולים בבאר יעקב.
    במשמרת בעייתית במיוחד (גם לפרסונל…) "בילה" למעלה מ 5 שעות בחדר קשירה. במהלכן לא נענו לקריאותיו והוא נאלץ לעשות את צרכיו בבגדיו.
    כמובן שעם היצוב התופתי שלו, קבל על כך בפני הנוגעים בדבר במשרד הבריאות,
    אך את תחושת ההשפלה על כך הוא נושא עד היום.

  4. מאת חני:

    "יצוב תופתי"= תרופתי.
    כמובן…

  5. מאת חיה:

    וואוו.מאוד מרגש ונוגע ללב.

  6. מאת ענבר לבב:

    פוסט חשוב! הנה כמה המלצות:

    על הדיכאון-
    הבלוג המצויין של בר רבב:
    http://cafe.themarker.com/post/1479277/
    כאב שאי אפשר לתארו – ציטוט מן הספר "חשיכה נראית": http://cafe.themarker.com/post/2799993/
    מתוך הספר "נפש לא שקטה"":
    http://cafe.themarker.com/post/2453093/

    איך להסביר לאחרים איך מרגיש דיפי (דפרסונליזציה)? – http://cafe.themarker.com/post/2716467/

  7. מאת דרור ולד:

    שלום,
    תודה על הפוסט החשוב.
    אני משתף אותו בפייסבוק בקבוצה "גם אני תומך בזכויות פגועי נפש". זו הקבוצה הגדולה ביותר בפייסבוק בארץ בתחום בריאות הנפש עם למעלה מ-1100 חברים.
    http://www.facebook.com/groups/107707539249170/members/
    אם מעניין אתכם בתיאור הקבוצה תוכלו למצוא קישור למסמך המתאר עוד קבוצות פייסבוק הפעילות בתחום חלקן קבוצות סודיות.
    הגעתי לבלוג כאן דרך פוסט של חבר באחת הקבוצות הסודיות.
    ד"ר ירדן היקר ויתר המגיבים והקוראים, אם מתאים לכם אתם מוזמנים להצטרף לקבוצות הפייסבוק השונות בתחום. (חלקן קבוצות סודיות – כך שאף אחד פרט לאנשים שכבר בקבוצה לא יכול לראות דרך הפייסבוק שלו שאתם חברים בהן).

  8. מאת ענבר לבב:

    ויש גם את זה:
    "התהום שבפנים" -כותבת המתמודדת עם מחלת הדיכאון מזה שנים רבות (פורסם ב-nrg) :
    http://www.nrg.co.il/online/29/ART2/143/707.html?hp=29&cat=486

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.