כמו כל הרופאים, גם הפסיכיאטרים עוברים דרך בית הספר לרפואה וממשיכים להתמחות שם הם לומדים את הגישה הרפואית המערבית של המחלות. בהתחלה אנחנו לומדים מה זה 'נורמלי'. אחר כך אנחנו לומדים על כל הדרכים שבהם מה שנורמלי יכול להתקלקל. המטרה היא לזהות, לאבחן ולטפל בתסמינים ומחלות.
כל אחד יודע שהדרך לטיפול מוצלח מתחילה באבחנה מדוייקת ככל האפשר, אבל זה לא תמיד כל כך קל כמו שהיינו רוצים. יש מספר דברים שיכולים להפריע בדרך אל אבחנה ברורה ומכיוון שלצערנו אבחנות פסיכיאטריות עדיין לא מגובות בסמנים ביולוגים ברורים (למרות שכבר מתחילים לראות סימנים לכך), אלא מבוססות על התרשמות קלינית יש עדיין מספר גורמים שיכולים להוביל לכך שהאבחנה תתעכב או תהיה שגויה.
לאחרונה התבקשתי לחוות דעתי על ספרו של רוברט ויטאקר "אנטומיה של מגיפה", שעוסק בעליה של מספר הנוטלים תרופות פסיכיאטריות בארה"ב ובעולם.
אחד הדברים שאנחנו אומרים תמיד למטופלים שסובלים מקשיים נפשיים הוא לעשות ספורט. כולם יודעים שספורט טוב לבריאות, אבל האם הוא באמת עוזר לבריאות הנפשית?
קבעתם פגישה אצל פסיכיאטר? יש לכם ביקור חוזר? איך להערך ולהגיע מוכנים לפגישה אצל מומחה בבריאות הנפש.
כבר מסתיימת עוד שנה. זו הזדמנות טובה להרהר על מקצוע הפסיכיאטריה בתוך תחום בריאות הנפש, אשר פועל בתוך עולם הרפואה והטיפול, ועל דברים שהמקצוע הזה צריך.