אנשים, ביחוד מנהלים, מעדיפים לעבוד עם אנשים שמסכימים איתם, שקל לעבוד איתם ושלא מתנגדים לנו באופן ישיר. למרות שפעמים רבות זו ההתנהלות הנוחה עבורנו היא לא בהכרח ההתנהלות הנכונה כיוון שהדרך שיש בה הכי פחות התנגדות היא לא תמיד הדרך הטובה ביותר.
שמעתם פעם מישהו שמתלונן על ישיבה קצרה מדי? ישבתם בישיבה בעבודה שהתארכה יותר מדי ועדיין העבודה לא נעשתה? קרה לכם שאנשים הגיעו מאוחר לישיבה חשובה ובגללם כולם התעכבו? למה זה קורה ואיך אפשר למנוע את זה?
כל מנהל שעובד מספיק זמן נתקל בסיטואציה הזו במהלך הקריירה שלו. עובד שמתחיל לבכות. לפעמים במשרד ולפעמים בזמן פגישה. רובנו מנהלים את הסיטואציה בצורה גרועה.
כולם יודעים מה זה לחץ (ובעברית תקינה דחק), במיוחד בימים שגראדים עפים באוויר ושמקרנות הפנסיה שלנו התאדו להם עשרים וחמישה אחוזים מהערך. בדרך כלל חוסר ודאות הוא אחד הגורמים העיקריים המחמירים תחושת לחץ, ולמרות שיש בחיים הרבה דברים מלחיצים אנחנו מקשרים לחץ עם נושאים של עבודה וכסף ולאחר מכן עם נושאים של בריאות וילדים.
מה עושים בני אדם שמנסים להתמודד במסגרת של תחרות עם סטודנטים אחרים בחוגים לפסיכולוגיה או למנהל עסקים ומתקשים לעמוד בתחרות? מה עושים אנשים שמנסים להתמודד עם שעות עבודה ארוכות או עם תחרות במקום העבודה? איך אפשר להצליח להתמודד עם הציפיה של החברה שבה אנחנו חיים שאנחנו נהיה כל הזמן ברמת תפקוד מקסימלית?
איזון בין עבודה, משפחה והחיים הפרטיים שלנו תמיד היה אתגר עבורנו וכיום האתגר הזה רק הולך וגדל. ההשיגים הטכנולוגיים מאיימים להטביע אותנו בעומס המידע שהם מביאים עלינו. יום העבודה שלנו מלא בציפיה שאנו נוכל לבצע משימות רבות במקביל עם דגש על יעילות, יצרנות ויכולת להתחרות בעולם גלובלי.