בימים אלו קשה להיות חבר ברשתות החברתיות. מי שמצליח לשרוד בפייסבוק, בטוויטר או בוואטסאפ יותר מחמש דקות, מוצף בעשרות סטטוסים של תמיכה כאלו ואחרים, מארגון משלוחים לחיילים בדרום, דרך הודעות וואטסאפ על המקום הנכון של גן הילדים של הקטן שלכם ועד מתקפה רבתי על אמנית שהעזה לומר את דעתה האמיתית על משהו. אם מישהו מופתע מעוצמת הרוע ששוטף את המדיה החברתית, הרי שהוא לא מבין את הסביבה הדיגיטלית המודרנית. המדיה הדיגיטלית הצליחה סופסוף להפוך אותנו שוב לאספסוף. המטרה הושגה.

אם אתם חושבים לרגע שיש משהו חריג בכך שקבוצות של אנשים מסתובבות בפייסבוק ומחפשות סטטוסים שמאלנים שאפשר להתנפל עליהם בקריאות 'לך לעזה אל החברים שלך' או 'הלוואי שהיטלר יהרוג אותך יחד עם החברים האשכנזים שלך', כנראה שהוא היה בחלל החיצון בעשר השנים האחרונות. אם מישהו חושב שטקסטים כמו ""אין תמונות יפות יותר מילדים ערבים מתים, לשרוף ילדים ערבים" יכולות להופיע רק אצל תומכי כהנא, או כנראה שהוא לא נכנס לעמוד של עצמו בפייסבוק וטרח לקרוא תגובות של אנשים.

כבר בשלב זה כדאי שיהיה ברור שלא מדובר רק בפוליטיקה. תחשבו על קבוצות הורים בוואטסאפ. תחשבו על מה שקורה שם כאשר יש אזעקה, הילדים בקייטנה או בגן ואתם בעבודה. תוך פחות מחמש שניות מופיע גל הודעות היסטרי של הורים לחוצים ומפוחדים, שמעלים רעיונות שמישהו מבחוץ לא יצליח להבין כיצד אנשים עם ההשכלה שלהם מסוגלים לומר דברים כאלו או להתבטא בצורה כזו: "צריך להכניס את הקטנים לממד ולהשאיר אותם שם במשך כל היום". ואז מתחיל ויכוח מתלהם שעולה ומתגבר בעוצמות ומתדרדר בסגנון הדיבור. אם מישהו היה עוצר לרגע וחושב מה קורה לעשרים זאטוטים שכלואים בממ"ד למשך 5-8 שעות הוא אולי לא היה מעז לכתוב דבר כזה.

ברשת אנחנו היום אספסוף. אספסוף נבער וחסר דעת שלאט לאט הופך להיות מה שכל אספסוף עושה: מתנהג בצורה לא רציונלית.

אספסוף: המון רב, אוסף של אנשים (פשוטי עם); עירוב של בני אדם ממקומות או שבטים שונים וכד', עֵרֶב רַב; התקהלות המונית, קבוצת אנשים שמתאספת למטרה מסוימת (לרוב למטרת התפרעות או מחאה וכד'). "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר." (במדבר יא', ד')

מה שקורה היום ברשת הוא התפרצות רגשות חסרת גבולות, שבה הרגשות שלנו מתועלים לפעילות מוגברת מוכוונת מטרה. במילים אחרות, עושים עלינו מניפולציות מתוכננות ואנחנו לא שמים לב ומשתפים פעולה בשמחה. כמובן שמניפולציית המון לא נולדה עם הופעת הרשתות החברתיות והיתה קיימת מאז שיש בני אדם. המונים משולהבים הפילו את המלך הצרפתי, המונים משולהבים הקימו והפילו אימפריות, עשו מהפכות ולחמו לחופש. אבל היום כולנו אספסוף משולהב ואנחנו לא שמים לב לזה בכלל. האספסופיזציה איננה נחלת הימין בלבד, למרות שהאספסוף של הימין בולט יותר ואגרסיבי יותר. היא קיימת בקבוצות שמאל שקיימות ברשת. תחשבו למה שקורה למי שנחשד בעבירת מין. תחשבו יאיר לפיד.

למה אנחנו הופכים לאספסוף רשת?

תקשורת מתווכת מעודדת ביטוי בלתי אמצעי של רגשות, ומצד שני היא לא מאפשרת חיבור רגשי למי שמושפע מהדברים שלנו. מי שכותב את הדברים האלה לא מחובר רגשית לאימפקט של הדברים שלו ולא חש אחריות למה שהוא אומר. התופעה הזו מתרחשת בגלל שיש ניתוק בין סיבה לתוצאה: אנשים יושבים בבית, כותבים דברי רוע, קוראים לרצח, אונס או "סתם" משתתפים בלינץ' וירטואלי על מסעדה שמישהו טען שלא הכניסה נכה בכיסא גלגלים ולא מרגישים שמישהו יכול לחבר ביניהם למילים שלהם.

הסיבה השניה היא שאנו פועלים בסביבות שבנויות כך שנרגיש שאנחנו בין "חברים", יש לנו חברים בפייסבוק שאנחנו מרגישים כלפיהם סוג של אינטימיות, יש לנו קבוצות חברים בוואטסאפ, עוקבים בטוייטרובאינסטגרם או שותפים לסוד בסיקרט. אז בין חברים אפשר להתנהג ביתר חופשיות. לכתוב ללא מעצורים וגבולות. מצב זה גורם לאנשים להתבטא בצורה הרבה יותר קיצונית ממה שאי פעם היו מעזים בחיים האמיתיים. תשאלו את הבחורות שמתפשטות לכבוד חיילי צה"ל. המבנה של הסביבות הדיגיטליות יוצר Echo Chamber, שבו הדעות שאנו שומעים הומוגניות יותר ויותר, ומכיוון שכך אז העוצמה שבהן הן נשמעות הולכת ומתגברת עד שהיא מעלימה נוכחות של דעות אחרות. כך נוצר לחץ קבוצתי שבו מי שמעז לומר משהו אחר, מייד הופך להיות אויב האומה ואנו פוצחים בציד מכשפות של אנשים אחרים.

כל זה קורה יותר כאשר אנו מופעלים רגשית. רגשות הם מנגנון ראשוני בחלס להחלטות מושכלות. לכן שאנחנו פוחדים אנחנו יותר כועסים ומגיבים בתוקפנות. כשאנחנו חושבים על החמאס שיורה טילים על הבית שלנו והורג בחיילנו אנחנו כועסים ורוצים נקם. כשאנחנו מתרגשים אנחנו נתרום יותר ונשתף יותר. כשאנחנו אוהבים אנחנו מסוגלים להתנהגויות חסרות שיפוט. לכן המניפולציה תמיד תשב על רגשות שיובילו להתנהגות אימפולסיבית.

אל תשכחו שאספסוף נתון למניפולציות בקלות רבה יותר. אפשר לגרום לו להצביע בצורה מסויימת בבחירות. אפשר לגרום לו לקנות מוצרים מסוג מסויים. כל הלייקים שלנו עוזרים לחברות המסחריות שמספקות לנו את הפלטפורמות לבנות מאגר נתונים אדיר על מי שאנחנו ומה אנחנו צריכים או רוצים – ולמכור את זה לגורמים מסחריים אחרים. לא פלא שלאחרונה התברר שפייסבוק עשתה ניסוי במניפולציה רגשית של כמה מאות אלפי משתמשים כדי לראות איך אפשר להשפיע על מצב הרוח שלהם.

כל ההתנהגויות האלו יושבות גם על דברים שלא קשורים לאינטרנט – דעות קיצוניות הן חדות ומושכות יותר. הסברים של טובים רעים או שחור-לבן תמיד קליטים יותר, המסרים עוברים טוב יותר ומי שיש לו דעה כזאת נשמע בקול רם יותר, בזמן שהרוב נותר דומם מול מיעוט מתלהם. הבעיה היא כמובן שזה בהכרח משפיע על המציאות והופך אותה לאלימה יותר, כי כשביטויי אלימות נוכחים כל הזמן, בסוף יבוא מישהו ויעשה דברים אלימים.

אני מקווה שזו עוד פאזה באדפטציה של המין האנושי לעולם הדיגיטלי. שככל שנהיה מודעים לתופעות האלו יותר אנחנו נהיה פחות חשופים למניפולציות ופחות משתתפים בהתנהגויות האספסופיות הללו. הבעיה היא שההיסטוריה מלמדת אותנו משהו אחר.

יש לכם תגובות? אחרי המערכון הקולע של 'ארץ נהדרת'