שתי הערות על הפסיכיאטר הרוצח מפורט הוד
לפני מספר ימים פסיכיאטר צבאי אמריקאי ממוצא ערבי בשם נידאל מאליק חסן, פתח במסע הרג בתוך הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר פורט הוד, רצח 13 אנשים, פצע עוד כמה עשרות עד שנעצר על ידי חיילת שירתה בו ארבעה כדורים. נידאל כרגע מחוסר הכרה בבית חולים.
מישהו שאל אותי אם פסיכיאטרים 'משתגעים' יותר מאנשים אחרים. האם הסיכוי שפסיכיאטר יסבול ממחלה כלשהי יותר מאנשים אחרים באוכלוסיה? האמת, אין הרבה מאד מחקרים ספציפיים על פסיכיאטרים, אבל יש מידע סטטיסטי רב על אוכלוסיית הרופאים. לדוגמא, לרופא בכלל יש סיכוי של 40% יותר להתאבד מאשר לגבר באוכלוסיה הכללית, ולרופאה יש 130% יותר סיכוי להתאבד מאשר לאשה באוכלוסיה הכללית. אף אחד לא יודע למה אלו הנתונים, אבל זו הסטטיסטיקה. ישנם נתונים אחרים שמראים שאצל רופאים אפשר למצוא אחוז גבוה יותר של דיכאון, של התמכרות לחומרים אסורים (אולי בגלל הזמינות של חומרים כאלו), או של מצוקה. אין הרבה מחקרים שמחלקים את הסטטיסטיקה הזו לפי סוג ההתמחות של הרופאים. ישנו מחקר משנת 2001 שבדק פסיכיאטריות ומצא של-42% מהנבדקות היה דיכאון במשפחה, לעומת 28% מהרופאות בכלל שהיו להן בני משפחה שסבלו מדיכאון. 35% מהפסיכיאטריות שנבדקו במחקר סבלו מדיכאון בתקופה מסויימת בעצמן, לעומת 18% מהרופאות בכלל.
בנוסף, הדיווח הוא שנידאל עסק בטיפול בנפגעי פוסט טראומה. חיילים אמריקאים שחזרו משירות באפגניסטן ובעירק כשהם סובלים מפציעות גופניות ומתסמונת פוסט טראומטית. הוא ישב יום אחרי יום ושמע סיפורים קשים שסיפרו לו החיילים הנפגעים. אני יכול לומר לכם שלפעמים הסיפורים האלו קשים מנשוא. אלו לא סיפורי הגבורה שקוראים עליהם בכתבות של הכתבים הצבאיים בידיעות אחרונות או בערוץ שתיים. אלו הסיפורים הקשים על הפאשלות, על ההקרבה האולטימטיבית, על הלכלוך של המלחמה. האמת המכוערת. ואת האמת הזו קשה לשמוע.
אני לא טוען לרגע שזה מה שגרם לו לעשות את מה שהוא עשה. יתכן שזה השפיע, יתכן שזה היה קשור לאמונה הדתית שלו או לאמונה פוליטית. אבל אני בטוח שזה לא תרם במיוחד למצבו הנפשי.
מה כל זה אומר על המקרה בארצות הברית? שום דבר באמת. אבל זה מעורר מחשבה.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
7 תגובות לרשימה ”שתי הערות על הפסיכיאטר הרוצח מפורט הוד“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום ראשון, 08 בנובמבר 2009 בשעה 11:34
מאוד מעניין .
תודה !
יום ראשון, 08 בנובמבר 2009 בשעה 14:54
היי
נתונים מעניינים . האם זה כולל את שאר המקצועות הטיפוליים , כמו פסיכולוגים , עובדים סוציאלים ? לדעתך , כמובן 🙂
תודה
חביבה
יום ראשון, 08 בנובמבר 2009 בשעה 16:27
חשוב לזכור שקיימת גם אפשרות דיספוזיציה. כלומר, אנשים שיש להם בעיות (או נטיה לבעיות) ילכו יותר לכיוון המקצועות הטיפוליים כדי לפתור את הבעיות של עצמם או להבין את המחלה יותר טוב.
ללא ספק זה כולל את שאר המקצועות הטיפוליים. טארומה מיד שניה אפשר למצוא אפילו אצל כמרים וכדומה.
יום ראשון, 08 בנובמבר 2009 בשעה 16:03
וחשיפה לכל הגועל בנפשם של אנשים בהחלט יכולה להצטבר ולהרעיל את הנפש.
לגבי רופאים שמתמכרים לחומרים נרקוטיים – אני חושבת שהזמינות בהחלט תורמת.
יום ראשון, 08 בנובמבר 2009 בשעה 18:48
מידע מעולה. חדשות לבקרים אני שומעת את הטענה כי מטפלים ורופאים (בתחום בריאות הנפש) חפים מכל בעיות על רקע נפשי .
ניתן להסביר את המספרים שהצגת גם על פי "המטפל הפצוע "של יונג אם כי עדיין לא ברור באופן מוחלט מה הסיבה ומה המסובב.
יום ראשון, 08 בנובמבר 2009 בשעה 19:58
@טל ויעל, אין דבר כזה אנשים חפים מכל בעיה. היחידים שחפים מכל בעיה ומכל רגש הם רובוטים. מכיוון שאנו עוסקים בבני אדם ישנם דחפים וקונפליקטים, רגשות והתמודדויות. הבדיחה מספרת על הרופאים ככה: הכירורגים בחרו את המקצוע שלהם כסובלימציה אינטיליגנטית לדחף התוקפני שלהם, הגניקולוגים כפתרון על לתסביך אדיפוס והפסיכיאטרים/פסיכולוגים כפתרון למציצנות. כמו כל בדיחה טובה יש בה גרעין של אמת
יום ראשון, 08 בנובמבר 2009 בשעה 23:02
מזכיר את הסרט של ברגמן פנים אל פנים
http://www.imdb.com/title/tt0074147
http://www.jung-israel.org/apage/10201.php