מתבוננים פנימה: הפרעת קשב
לפני זמן מה, האקדמיה ללשון עברית קבעה שהשם המדוייק יותר של הפרעת קשב יהיה הפרעת קשב ופעלתנות יתר. כי כשאומרים ADHD, מתכוונים גם לחלק ההיפראקטיבי, ולא רק לחלק של הקשב. אגב, לא משתמשים גם במונח ADD כמו שיש אנשים שחושבים.
הפרעת קשב (ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית (כלומר קיימת בלידה ובאה לידי ביטוי באופנים שונים לאורך החיים). הפרעת קשב המאופיינת בקשיים במיקוד הקשב, בהיפראקטיביות ואימפולסיביות. ההבנה והטיפול בהפרעה זו עברו שינויים רבים במהלך השנים, וכיום היא נחשבת לאחת ההפרעות השכיחות ביותר בילדים ובמבוגרים. ולמרות זאת, ההפרעה הזו מלווה בהרבה סטיגמות, חוסר הבנה ודילמות חברתיות רבות המערערות את החברה והמשפחה בנוגע לאבחנה, הטיפול וההשלכות שלה.
אחת הדילמות המרכזיות היא הקושי באבחון וההכרה בהפרעה. היות והסימפטומים של ADHD יכולים להיות חלק מהתנהגויות רגילות, קיים קושי להבחין בין התנהגות נורמלית לבין סימנים של ההפרעה. נוסף לכך, קיימת תחושה חברתית לפיה קיימת אבחון יתר, כלומר אבחנה של ADHD במקרים בהם מדובר בילדים או מבוגרים הנמצאים בטווח הנורמה של התנהגות.
אבחנה. ההכרה בהפרעה והאבחון שלה משפיעים על הדרך בה החברה מתייחסת לאנשים שסובלים ממנה. עדיין יש אנשים שטוענים שאין דבר כזה הפרעת קשב, ושזו אבחנה של העשורים האחרונים. זאת למרות שיש בספרות הרפואית תיאורים של ההפרעה כבר מהמאה ה 19. תלמידים עם ADHD עשויים להיתקל בקשיים בלימודים ובחיים החברתיים, דבר שעלול לגרום להפליה חברתית ולהגברת הסטיגמה סביב ההפרעה. מצד שני, אם יש אינפלציה של שימוש בהפרעת קשב, כי לכולם יש הפרעת קשב, אז למה לעשות התאמות. אחד הקשיים כאן הוא שמרוב שלכולם יש, אז לא מתייחסים למי שבאמת יש לו, והם נפגעים שוב.
טיפול תרופתי הוא נושא מרכזי נוסף בדילמות החברתיות סביב ADHD. תרופות כמו מתילפנידאט ואמפטמינים משמשות לטיפול בהפרעה ומסייעות בשיפור המיקוד והשליטה בהתנהגות. עם זאת, השימוש בתרופות מעורר חששות וביקורת. הורים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע מתחבטים בשאלה האם הטיפול התרופתי הוא הכרחי או שמא מדובר בפיתרון קל ומהיר שאינו פותר את שורש הבעיה.
נוסף לכך, קיים חשש מהשפעות לוואי של התרופות בטווח הארוך ומההשפעה שלהן על התפתחות הילד. השאלה האם התרופות משפרות את איכות החיים או יוצרות תלות היא שאלה מרכזית בדיון החברתי.
אבל טיפול תרופתי הוא ממש לא הכלי היחיד לעזור לאנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב. המערכות השונות צריכות לעזור לאנשים להתמודד עם הקושי שלהם, בלי לתת להם יתרון עודף. לדוגמא מערכת החינוך נדרשת לספק מענה מתאים לתלמידים עם ADHD, כולל התאמות בדרכי ההוראה, תמיכה רגשית ופיתוח תוכניות לימוד אישיות. אולם, הדילמה היא כיצד לאזן בין הצרכים המיוחדים של התלמידים לבין שמירת השוויון והאינטגרציה בכיתה הרגילה. במקרים רבים, ההורים נאלצים להתמודד עם האתגרים לבד, ולעיתים קרובות מרגישים כי הם נלחמים במערכת שאינה מבינה את הקשיים ואת הצרכים של ילדיהם. השאלה האם על החברה לתמוך בצורה רחבה יותר בהורים ובילדים עם ADHD ולהעניק משאבים מתאימים היא שאלה חשובה ורגישה.
סטיגמה והפליה הן סוגיות חברתיות כואבות בהקשר של ADHD. ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב עלולים להיתקל בסטיגמה חברתית שתשפיע על דימויים העצמי ועל הקשרים הבין-אישיים שלהם. תחושת חוסר ההבנה והקבלה מצד החברה יכולה לגרום לבדידות, דיכאון ולהחמרת הסימפטומים של ההפרעה.
בסופו של דבר, הפרעת קשב היא תופעה מורכבת שיש לה השלכות רחבות על הפרט והחברה. דילמות חברתיות רבות מלוות את ההתמודדות עם ההפרעה, כולל סוגיות של אבחנה, טיפול תרופתי, תמיכה חינוכית וחברתית, וסטיגמה חברתית.
אבל, מכיוון שמדובר בהפרעה כל כך נפוצה, צריך לזכור שלושה דברים:
- אפשר לאבחן אותה בצורה מסודרת.
- אפשר לעזור לאנשים להתמודד טוב יותר
- זה שיש לך אבחנה, זה רק אומר שהתחלת את המסע. וזו בעיה אצל אנשים עם הפרעת קשב….
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
תגובה אחת לרשימה ”מתבוננים פנימה: הפרעת קשב“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שני, 03 ביוני 2024 בשעה 21:57
מערכת החינוך בעיקר מתעלמת מהפרעת קשב, אלא אם במקרה דרך הביטוי שלה היא קושי במקצועות רבי מלל.
ע"ע "לקות ללמידה" … כי איך נוריד את אחוז התלמידים מקבלי ההתאמות? נכון, נתעלם מאבחונים.