חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב מרגישים בושה. בושה על כך שיש להם הפרעת קשב, בושה על כל הדברים שהם היו אמורים לעשות ולא עשו, בושה על כך שהם לא זכרו לעשות משהו חשוב. חבל שהיא קיימת, אבל יש דרכים להתמודד עם הבושה הזו.
יש הבדל בין אשמה לבין בושה. אשמה היא הרגשה רעה בנוגע למשהו שעשינו, בזמן שבושה היא שאנחנו מרגישים רע על מי שאנחנו. בושה היא תחושה מעיקה, משפילה ובעיקר מודעת לכך שאנחנו מי שאנחנו. כשאתה מרגיש בושה, אתה מרגיש שאתה חסר ערך ולא ראוי לאהבה ובעיקר, הערך העצמי שלך יורד.
חלק גדול מהבושה בלסבול מהפרעת קשב נובעת מכך שבמשך חלקים גדולים מהילדות אמרו לך שאתה 'עצלן', 'חסר מוטיבציה' או סתם 'לא אינטיליגנטי במיוחד'. תחשבו שאומרים לך את זה כל שבוע בבית ספר, בבית או על ידי ילדים מהכיתה. כנראה שיש סיבה שאתה מתבייש. כשאתה מרגיש לאורך זמן בושה אתה יכול לסבול תחושות של חוסר ערך, דיכאון וחרדה.
אנשים שגדלו כשהם חשים בושה, מרגישים פעמים רבות שהם רמאים: הם מחכים כל הזמן שמישהו יגלה את הסיבה האמיתית לבושה שלהם, וגם אם יש להם הצלחות מקצועיות ואישיות מוכחות, הם כל הזמן מחכים שהם יאכזבו את הסביבה ואת עצמם.
אפשר להתמודד עם תחשות הבושה. רבים יכולים להעזר בטיפול פסיכולוגי ובאימון תפקודי. בנוסף יש דברים שאתם יכולים לעשות בעצמכם כדי להפחית תחושות בושה:
אם אתם לא מבינים מה קורה לכם ולמה זה קורה, אז אתם מתחילים להתבייש בהתנהגות שלכם ובמעשים שלכם. הפרעת קשב היא הפרעה נוירו-התפתחותית עם מרכיבים גנטיים משמעותיים, וחלק מהתכונות וההתנהגויות שאתם נוטים לחזור עליהן הן חלק מההפרעה. הפרעת קשב איננה אומרת שאין לכם מוטיבציה או אינטיליגנציה, היא לא פגם באישיות שלכם ולא עצלנות. לא ביקשתם ולא הזמנתם את הפרעת הקשב. לכן אם יש לכם תחושות של אשמה על דברים שלא עשיתם, האשמה היחידה שאולי צריכה להיות מבוססת, היא אם לא למדתם מספיק על הפרעת הקשב שלכם כדי להבין מה היא ומה אפשר לעשות בעניין.
אפשר לבנות מערכת תמיכה על ידי אנשי מקצוע. אם יש לכם בעיית ראיה, לא תלכו לרופא עיניים או אופטומטריסט? ואם יש לכם הפרעת קשב, אתם יכולים ליצור לעצמכם מערכת תמיכה מתאימה עם הרופא שלכם, הפסיכולוג או מאמן מומחה להפרעת קשב. אם אין לכם אחד כזה, זה הזמן למצוא אנשים שמתמחים בעבודה עם הפרעת קשב, שמבינים איך הפרעת קשב באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים ויכולים לעזור לכם למצוא פתרונות אישיים ואפקטיביים לקשיים שלכם.
יש גם קבוצות תמיכה באינטרנט, גם פורומים וגם קבוצות בפייסבוק שיכולות להוות מקור לתשובות לשאלות שמעסיקות אתכם. יש שם גם אנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב וגם מטפלים שיכולים לעזור ולתת עצות שימושיות.
זה בסדר לומר שאתם אימפולסיביים, שכחנים, קולניים או רגישים מאד. אבל זה משהו אחר לחלוטין לומר שאתם אשמים והתכוונתם להיות כאלו. אם הכוונה שלכם טובה, התנהגות היא בסך הכל התנהגות. אתם צריכים להבין שיש לכם אתגרים, שאתם צריכים להתמודד עם תכונות שלפעמים יוצרות לכם בעיות ואתם צריכים להמשיך ולשתדל כל הזמן להתגבר על התכונות האלו אבל לא באמצעות בושה או האשמה עצמית שלא מובילה לשום מקום.
אין ספק שאתם מצליחים לסיים מטלות ולהגיע למטרות שהצבתם לעצמכם כל הזמן. אבל אנחנו לא זוכרים את ההצלחות שלנו כמו שאנחנו זוכרים את הכשלונות. אפשר להכין פנקס קטן שבו תתעדו את ההצלחות שלכם – מלהצליח במבחנים ועד סיום מטלה שדחיתם הרבה זמן, מלהגיע לישיבה בזמן ועד לנהל שיחה שרציתם מזמן לנהל.
בושה גורמת לנו להאמין בכל מני חצאי אמיתות. היא תגרום לכם להאמין שאתם לא ראויים, טפשים ואפילו חסרי יכולת, גם כשאתם לא. אתם צריכים דברים שיזכירו לכם בקלות שהמציאות שונה.
קשה למחוק שנות בושה בכמה טיפים וטריקים. גם זה דורש עבודה. אבל אם תמצאו אסטרטגיות מתאימות שעובדות עבורכם, גם תחושת הבושה תתפוגג, לאט לאט. זה אפשרי.
עוד רשימות על הפרעת קשב באתר
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
2 תגובות לרשימה ”לא להתבייש: לא אשמים בהפרעת קשב“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 20 ביוני 2017 בשעה 17:04
כתבה מעולה , תודה על הטיפים
יום רביעי, 21 ביוני 2017 בשעה 8:36
יש קבוצות בחיפה ?