מכירים את הוורקוהוליסטים האלו שלא מצליחים להפסיק לעבוד, גם אם המחיר של העבודה גבוה, אפילו לא מתגמל? למה אנחנו לא יודעים לעצור את עצמנו כשאנחנו עובדים יותר מדי?
לא מזמן ישבתי עם חברה לעבודה ודיברנו על שחיקה ועל יכולת עמידה של עובדים/ות מול האתגרים שאנשים במערכת הבריאות מתמודדים איתם. למרות ששחיקה זו בעיה מערכתית ולא פרסונלית, ויש צורך בפתרונות כוללניים כדי להתמודד איתה עדיין יש גם דברים שא/נשים יכולים/ות לעשות כדי להקל על עצמם/ן ולחזק את יכולת ההתמודדות שלהם/ן.
אתם עייפים. עייפים מהלימודים. עייפים מההגשות, מצגות, וקריאת מאמרים. אבל זה לא נגמר עדיין. עכשיו תקופת מבחנים. אתם רק רוצים לסיים את תקופת המבחנים בשיא כדי שתוכלו לנוח ולא להתעסק עם מועדי ב'. איך אפשר להצליח לאסוף את הכוחות הדרושים כדי שתוכלו לעשות את כל מה שאתם רוצים ועדיין להישאר בריאים בנפשכם?
הנה עולה עוד גל גדול, זהירות רק לא ליפול. הקורונה שוב מתחזקת והציבור שוב מנהל קרבות רחוב בין מתנגדי חיסונים למתנגדי סגרים. חברות רבות שוב שולחות עובדים לעבוד מהבית ואנחנו שוב תקועים בין חלל העבודה לבין הילדים שבבידוד. אז מה יעזור לנו להצליח לנהל את העבודה בצורה טובה?
אנשים רבים שמתחילים טיפול להפרעת קשב מקבלים מרשם לתרופות סטימולנטיות. אחרי כמה שבועות או חודשים, הם מרגישים שהתרופה מפסיקה לעבוד ואז הם מבקשים לעלות את המינון.