באופן כללי בני אדם אוהבים ביטחון ויציבות. אנחנו מעדיפים לחשוב שאם גדלנו בישראל, למדנו בבית-ספר, הלכנו לצבא, עבדנו קשה ושילמנו מיסים אז הדברים יסתדרו עבורנו באופן משביע רצון. אם גם נשמור על החוקים של המדינה ונחסוך בצורה סבירה לימים קשים אז כנראה שמצבנו אפילו יהיה טוב. כל זה כמובן נכון עקרונית, אבל גם לאנשים טובים וזהירים יכולים לקרות דברים רעים.
בתחילת החודש התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה המתארת את חייו של פסיכיאטר אמריקאי מבוגר, אשר מתלונן על כך שהעבודה שלו כוללת בעיקר מעקב תרופתי ופגישות קצרות של 15 דקות עם מטופלים לצורך כתיבת מרשמים.
הפסיכיאטר מתלונן על כך שהוא נהנה פחות ופחות מהמקצוע שלו. אותי זה לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר במגמה כלל עולמית.
אולי להפרעות קשב וריכוז יש גם כמה יתרונות? אולי צריך להפסיק להלל את החשיבה הממוקדת והיעילה?
רוב האנשים שלוקחים כדורי שינה משתמשים בהם בדיוק כמו שהרופא שלהם המליץ. לרוב הם מקבלים את המרשם מרופא המשפחה ולא מפסיכיאטר, נעזרים בתרופת השינה בתקופת משבר ואחר כך חוזרים לשגרת הלילה הרגילה שלהם. ויש אנשים שמשתמשים בכדורי שינה בצורה טפשית.
חברת המחקר הבינלאומית גרטנר פרסמה לא מזמן דו"ח על דפוסי אימוץ של טכנולוגיה בעולם. הם קראו לזה מעגל ההייפ הטכנולוגי. לא מדובר במודל מדעי ולמעשה גם לא מדובר במעגל (אם תסתכלו על האיור תבינו במה מדובר). אבל האיור הזה מסביר בצורה די ברורה על התהליכים החברתיים שמתרחשים וקורים סביב טכנולוגיות חדשות.