אני מנסה פורמט חדש. מדי פעם אני מפרסם בפייסבוק מחשבות קצרות שלא מתכנסות לכלל מאמר של 500 מילה. אחרי כמה מחשבות שאפרסם בפייסבוק, ארכז אותן כאן לפוסט אחד.

עם כל הרצון, לא קל לכתוב כל שבוע פוסט של 500 מילים ולחדש לעצמי או לכם. לכן יכול להיות שהפורמט החדש יאפשר יותר כתיבה, שיתוף ורעיונות. מדי פעם אכתוב גם טקסטים ארוכים יותר (לכשיתאפשר ויהיה זמן). נראה כמה זמן אצליח להתמיד. אם אתם רוצים להשתתף בדיון בפייסבוק, פשוט תעקבו אחרי שם. אם לא, אז אפשר פה.

מחשבת בריאות #1: איך מתמודדים עם No Show

מערכת הבריאות סובלת מאובססיה ל No-show. No Show זהו מצב שבו מטופל קובע תור לרופא, לאחות או לכל מטפל ופשוט לא מגיע ולא מודיע.
מרפאות משקיעות משאבים רבים כדי לפתור את בעיית אי ההגעה. עושים ישיבות ודיונים ואחר כך מתחילים להתקשר, לסמס, ולחקור את התופעה. האם ניהול התור נכון? מי אלו שלא מגיעים? למה? האם לדחוף עוד שני מוזמנים בשעה כי אנחנו מניחים שאחרים לא יגיעו? הסטטיסטיקה מדברת על 25%-30% no show במקצועות רבים. יש לזה משמעויות תפעוליות עצומות: בגלל שאנחנו מתמודדים עם אורכי תורים עצומים ברפואת מומחים ואפילו אצל רופאי משפחה, המשמעות היא שאם מטופל לא מגיע לא רק שהתור מתבזבז, אלא מישהו אחר לא קיבל טיפול ויתכן שמישהו גם לא יקבל תשלום (יש מקצועות שהרופאים מתוגמלים רק אם היה ביקור).

יש סיבות רבות שבגללן המטופלים לא מגיעים, אבל יש סיבות יותר טובות מדוע מטופלים כן מגיעים. אם היינו משקיעים אותה כמות זמן ומשאבים בהתמודדות עם החוויה של המטופל שכן הגיע, אולי היו פחות מטופלים שלא יגיעו. ברור שזו לא התשובה היחידה, אבל כדאי לחשוב במה אנחנו משקיעים את הזמן שלנו.

מחשבת בריאות #2: העריצות של התור

אנחנו מכריחים את הרופאים והמטופלים לתקשר ולפתור בעיות בתוך פיסות זמן מוגבלות ואז אנחנו מתפלאים שזה גורם לבעיות. מחלות לא מתנהגות לפי יומן ביקורים. יש להן התחלה, אמצע ולפעמים גם סוף. המטופלים מחפשים פתרונות אבל גם ליווי ומענה לשאלות.

התור אצל הרופא, ולא משנה אם זה אצל רופא המשפחה או רופא יועץ, הוא בעצם פיסת זמן מוגבלת שנקבעה מראש. 7 דקות או אפילו שעה אחת, זהו רק מקטע זמן אחד. אם היינו יכולים לבטל את הקונספט של תור אצל רופא, ולאפשר לרופאים ולמטופלים לתקשר כמו שאנחנו עושים בשאר החיים שלנו, כל הניהול של המחלה היה משתנה.

היום רופאים צריכים לקבל החלטות בתוך שניות או דקות כי הזמן המוקצב עומד להסתיים. במקום זה הם יוכלו לגבש את ההחלטות שלהם לאורך זמן. אם אני מתלבט אם זה משהו ויראלי או חיידקי אני לא חייב להחליט עכשיו אלא אוכל לעקוב אחריו לאורך מספר שעות או ימים ולפי ההתקדמות להחליט וכך אוכל לקבל החלטות שקולות ושמרניות יותר וכך לחסוך אנטיביוטיקה מיותרת, תרופה עם תופעות לוואי או אפילו פעולה פולשנית.

לא, פגישה בוידאו לא באמת באה במקום פגישה פנים אל פנים כי היא בסופו של דבר פגישה שנקבעה. גם שימוש באל-תור איננו פתרון כל עוד הוא רק מוסיף עבודה לרופאים ולא מונע ביקורים. הפתרון צריך לייצר תהליך מתמשך של שיח, שיאפשר תקשורת מצד אחד, וניהול זמן חכם (ותגמול הולם לזמן) של הרופאים.

מחשבת בריאות #3: רפואה אסינכרונית

מערכת הבריאות היום פועלת במודל סינכרוני עם נגיעות אסינכרוניות. כיום, רוב האינטראקציה והפעילות מול המטופל והמשפחה שלו מתרחשת בזמן מפגשים פנים אל פנים בין מטופל לרופאה/אחות/רוקחת/צילום וקצת מהפעילות מתרחשת באל תור או באפליקציה או כשהרופא מקבל לתיק הרפואי תוצאה של בדיקה. אבל הטריגר לאינטראקציה היא בדרך כלל המטופל – ביקור שלו או בקשה שלו מהרופא. כלומר הרפואה כאן היא גורם שמנוהל על ידי המפגש עם המטופל.

בעתיד, הרופאה תפעל במודל אסינכרוני עם נגיעות סינכרוניות להעמקה/מקרים דחופים. הרופא יהיה שם בשביל לפגוש את המטופלים למפגשים ממושכים, ובגלל שיהיו פחות מפגשים מדי יום עבור כל רופא, כל מפגש יוכל להעמיק את ההיכירות עם המטופל.

המטופל יפנה אל מערכת הבריאות בבעיה דחופה או כרונית, הפניה לא חייבת להיות על ידי הגעה של המטופל למרפאה או על ידי הרמת טלפון, אלא אפילו על ידי פתיחת מסך הסלולר והקלדת שאלה. במקרים דחופים (שבר פתוח לדוגמא המטופל יופנה ישר לבית חולים) אבל במקרים לא דחופים (קמתי בבוקר וכואב לי הגרון), המטופל יענה על שאלות ויופנה לפי פרוטוקול לביצוע בדיקות או לטיפול. הרופא יקבל לתיק שלו מידע על מה שקרה ויוכל להתערב בכל שלב בתהליך, וגם יקבל מידע על תוצאות ההתערבות אחרי שהמטופל כבר טופל, ויוכל להחליט אם יש צורך להמשיך בירור או לסיים את הטיפול. במקרים שעולות שאלות שאין להן פתרון ברור, המטופל יוזמן אל הרופא המטפל לפגישה. רופא יוכל לנטר מרחוק את הבריאות של מטופליו ולהיות אקטיבי בטיפול ולהחליט מתי הגיע הזמן להתערבות.

עכשיו הבעיה היא רק כיצד הופכים את המערכת.