לא חסרים מאמרים שעוסקים בסרוטונין ובמצב הרוח. לאחרונה שוב התעוררה מהומה סביב הנוירוטרנסמיטור סרוטונין, והדיון בוודאי עוד ימשיך שנים רבות. אבל למרות שלסרוטונין יש בוודאי תפקיד חשוב במצב הרוח שלנו, לא חסרות עוד אמונות תפלות על התפקיד שלו שכדאי שנכיר.

אמונה שגויה: יש סרוטונין רק במוח

לסרוטונין יש תפקיד חשוב בפעילות המוחית שלנו. אבל כדאי לדעת שרק חלק קטן מהסרוטונין שבגוף שלנו נמצא במוח. למעשה, בערך 90% מהפעילות הסרוטונרגית מתבצעת במעי, ומשפיעה על התכווצות המעי והתנועתיות שלו. עוד שמונה אחוזים נמצאים על טסיות הדם, שם הסרוטונין משפיע על תהליכי קרישת דם. המשמעות היא שרק כשני אחוזים מהסרוטונין שלכם נמצא בכלל במוח.

אמונה שגויה: סרוטונין מסביר דיכאון

בערך לפני שישים שנה, החלה להסתובב תאוריה שרמות נמוכות של סרוטונין גורמות לדיכאון. התאוריה הזו הפכה ברבות השונים להיות מוכרת כתאוריית הסרוטונין ויש עדיין הרבה אנשים שחושבים שהתאוריה הזו מצליחה להסביר דכאון. חיזוק לתאוריה מגיע מהעובדה שתרופות נפוצות בשם SSRI, כמו צירפלקס, פרוזאק או לוסטרל פועלות באמצעות העלאת ריכוזי סרוטונין בסינפסות במוח, והוכחו כיעילות בהפחתת דיכאון מאג'ורי. אבל המחקר הפסיכיאטרי בעשורים האחרונים הראה שתאוריית הסרוטונין היא פשטנית מדי ולא מצליחה להסביר דיכאון בצורה טובה מספיק.

בין היתר, אנחנו רואים כל מני סתירות בממצאים: למרות שהכדורים מצליחים להעלות רמת סרוטונין בסינפסה יחסית מהר, אצל רבים התגובה לטיפול תופיע רק לאחר מספר שבועות. בנוסף, בערך שליש מהאנשים שסובלים מדיכאון בכלל לא מגיבים בצורה משמעותית לתרופות שמעלות סרוטונין ורק שליש יגיבו בצורה מלאה לטיפול.

כל זה כמובן לא אומר שסרוטונין לא קשור לדיכאון, או שתרופות שמעלות סרוטונין לא מטפלות בדיכאון. מה שזה מראה, זה שדיכאון נגרם מגורמים נוספים. לכן, החוקרים בודקים מעורבות של גורמי סטרס, של מערכת החיסון, של יצירת תאים ושל מסלולים נוספים כדי לראות איך הם יחד משפיעים על הופעת דיכאון (ועל טיפול אפשרי).

אמונה שגויה: הסרוטונין במוח משפיע רק על מצב הרוח

אם אנחנו זוכרים שמרבית הסרוטונין נמצא בכלל במערכת העיכול ובזרם הדם שלנו ומשתתף בתהליכים אחרים פרט לאיזון מצב הרוח, הרי שזה לא יפתיע לדעת שגם במוח יש לסרוטונין השפעה על דברים נוספים. לדוגמא, הגוף שלנו מסנתז מתוך סרוטונין את ההורמון מלטונין, שיש לו תפקיד חשוב במחזור השינה שלנו. מחקרים אחרים מראים שלסרוטונין יש תפקיד גם בתאבון, זכרון, למידה ועוד.

אמונה שגויה: הרבה סרוטונין זה טוב

מכיוון שיש אנשים שחושבים שסרוטונין זה שמחה, ושתרופות שמעלות סרוטונין עושות אותך שמח יותר, זה סביר גם להניח שכדאי שיהיה לנו יותר סרוטונין במוח והכל יהיה טוב. אבל כמו כל דבר בגוף האנושי, הגוף הוא משלב מורכב של מערכות, ואם אנחנו גורמים לגוף לנטות לצד אחד בצורה קיצונית הוא יכול לצאת משיווחי משקל. בקרה שלנו, אם יש יותר מדי סרוטונין, אפשר לסבול מ'תסמונת סרוטונרגית'. מצב זה, גם אם הוא נדיר, יכול להיות מסכן חיים, ולהתבטא מרעידות של הגוף והזעה מוגברת מאד, ועד מצבים בלבוליים.

תסמונת סרוטונרגית כמעט תמיד נגרמת משילוב של תרופות שמעלות סרוטונין ולא בגלל נטילת תרופה יחידה, ועדיין, זה מראה לנו שהמוח שלנו רגיש וצריך להיות מודעים לכך כשאנחנו משפיעים על מולקולה חשובה זו או אחרת.

אמונה שגויה: אפשר לקבל סרוטונין מהאוכל

מדי פעם אפשר לקרוא מאמרים על היכולת שלנו להשיג השפעות משפרות מצב רוח על ידי אכילת מני מזונות עשירים בסרוטונין. לדוגמא, יש סרוטונין בשוקולד מריר ובבננות. אז אם נאכל הרבה בננות, אולי רמת הסרוטונין במוח תעלה ותפטור אותנו מהדיכאון שלנו? הבעיה המרכזית ברעיון הזה, הוא שהסרוטונין בזרם הדם לא עובר אל המוח.

זוכרים ש 90% מהסרוטונין נמצא בכלל במעיים? ועוד 8 אחוזים בזרם הדם? אז למה שלא יעברו גם הם למוח? מסתבר שלמוח יש מערכת שמונעת מכל מני דברים שנמצאים בזרם הדם (חומרים שונים, אבל גם חיידקים ועוד), להכנס למוח שלנו, ואחד הדברים שהיא חוסמת זה סרוטונין. כך שהסרוטונין שיש לנו בגוף לא רלוונטי.

תאי המוח מייצרים בעצמם את הסרוטונין, בין היתר על ידי הפיכת חומצת אמינו בשם טריפטופן לסרוטונין. וטריפטופן דווקא כן יכול להכנס למוח. לכן אנשים חושבים שנטילת טריפטופן תעלה את הסרוטונין. אבל גם כאן, הטריפטופן מתחרה בחומרים אחרים, והספיגה שלו תלויה במצב המוח שלנו, במצבי דלקת ועוד. כך שברור שתזונה בריאה ומאוזנת תעזור (במיוחד תזונה ים תיכונית), אבל גם אם ניקח כמויות אדירות של טריפטופן, היכולת של המוח שלנו להשתמש בו לא תעלה, כך שלא נמצא שנטילת טריפטופן משפיעה בצורה משמעותית.

לסיכום

בכל מה שקשור בכימיה של הדיכאון, לסרוטונין יש תפקיד משמעותי. אבל הסרוטונין הוא לא הגורם היחיד שמשפיע, ולכן יש צורך להתייחס להרבה גורמים שפועלים בתוך ומשפיעים על המוח שלנו, בין היתר דלקת, וסטרס אבל גם גורמים חיצוניים כמו פעילות גופנית, תזונה, יכולת להתמודד עם לחץ ואפילו שינה.