לרוב אנחנו משתמשים/ות במונח 'אנשים חזקים' כדי לתאר את אלו שעשו משהו יחודי בתנאים קשים. ספורטאים כמו סימון ביילס או סטפן קרי או להבדיל אלי ויזל ואנדריי סחרוב. לעומת זאת, רק מעט פעמים אנחנו נחשוב על עצמנו כ'אנשים.נשים חזקים.חזקות', אולי כי אנחנו גם מכירים/ות את החולשות שלנו (בניגוד להכרות שלנו עם התדמית של אותם אנשים חזקים), או שאנחנו לא מכירים/ות בחשיבות של המעשים שלנו.
כולנו סובלים מרמה מסויימת של דחיינות שאנחנו שואפים להתגבר עליה. זה טבעי להתאמץ להיות יותר פרודוקטיביים, אבל אם הדחיינות משפיעה לרעה על התפקוד שלכם עד שהיא פוגעת בחיי היומיום, בקריירה או בלימודים, כדאי לעשות עם זה משהו.
חרדה יכולה להיות אירוע רגעי וגם מצוקה מתמשכת. אנשים שמתמודדים עם חרדה לאורך זמן, מכירים דפוסי חשיבה שיש להם, שמתייחסים למקום של החרדה בחיים שלהם. אבל דפוסי החשיבה האלו לא בהכרח מועילים לאורך זמן.
מכירים את הוורקוהוליסטים האלו שלא מצליחים להפסיק לעבוד, גם אם המחיר של העבודה גבוה, אפילו לא מתגמל? למה אנחנו לא יודעים לעצור את עצמנו כשאנחנו עובדים יותר מדי?
לא מזמן ישבתי עם חברה לעבודה ודיברנו על שחיקה ועל יכולת עמידה של עובדים/ות מול האתגרים שאנשים במערכת הבריאות מתמודדים איתם. למרות ששחיקה זו בעיה מערכתית ולא פרסונלית, ויש צורך בפתרונות כוללניים כדי להתמודד איתה עדיין יש גם דברים שא/נשים יכולים/ות לעשות כדי להקל על עצמם/ן ולחזק את יכולת ההתמודדות שלהם/ן.