מוטיבציה. זו מילה שנזרקת לאוויר בקלות – "אין לי מוטיבציה", "אני חייבת למצוא את המוטיבציה לעשות שינוי", או אפילו "איך יש לו כל כך הרבה מוטיבציה?" – אבל מה זה באמת אומר? ואיך המנוע הפנימי הזה משפיע עלינו ביומיום?

מוטיבציה היא הכוח המניע אותנו לפעול, להרגיש, ליצור ולהגשים מטרות. זהו מושג רחב, הכולל מגוון מניעים – החל מדחפים פיזיולוגיים בסיסיים כמו רעב וצמא, ועד לצרכים פסיכולוגיים מורכבים כמו השאיפה להגשמה עצמית. הפסיכולוג אברהם מאסלו, שידוע בזכות פירמידת הצרכים שלו, קבע שמוטיבציה היא תהליך שעולה שלב אחרי שלב: אנחנו מונעים קודם כל למלא צרכים בסיסיים כמו אוכל וביטחון, ורק לאחר מכן, עם מילוי הצרכים הללו, אנו מתפנים למטרות מורכבות כמו יצירתיות או צמיחה אישית.

אבל המוטיבציה אינה תופעה חד ממדית. חוקרים מבחינים בין שני סוגים עיקריים:

1. מוטיבציה פנימית – זו המגיעה מתוך עניין, סיפוק פנימי או תחושת משמעות, כמו אדם שלומד לנגן בגיטרה פשוט משום שהוא אוהב מוזיקה.
2. מוטיבציה חיצונית – זו המונעת מגורמים חיצוניים, כמו כסף, הכרה חברתית, או תגמולים אחרים. לדוגמה, מי שעובד שעות נוספות כדי לקבל העלאה בשכר.

איך מוטיבציה (או היעדרה) באה לידי ביטוי בחיי היומיום?

למוטיבציה יש נוכחות כמעט בכל תחומי חיינו – בעבודה, בלימודים, במערכות יחסים, וגם בהרגלים היומיומיים שלנו. כשיש לנו מוטיבציה, אנו חשים אנרגיה והתלהבות, ואילו בהיעדרה, דברים רבים נראים לנו כמו "משימות" שאנחנו רק רוצים לסמן עליהן וי.

חוסר מוטיבציה, לעומת זאת, עלול להתבטא בעיכוב מטרות, ירידה בתפקוד, ואפילו תחושות של ריקנות. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על עלייה בתופעה של "דחיינות כרונית", תופעה שבה אנשים נמנעים מביצוע משימות חשובות בגלל חוסר מוטיבציה או חשש מכישלון. למשל, מחקר שפורסם בכתב העת Psychological Bulletin מצא שיותר מ-50% מהסטודנטים בארצות הברית חווים דחיינות במידה שמשפיעה לרעה על ההישגים האקדמיים שלהם.

בנוסף, ההיבט החברתי של המוטיבציה בולט במיוחד. בתקופות של שינויים גדולים, כמו מגפת הקורונה, אנשים רבים דיווחו על ירידה במוטיבציה – הן בעבודה והן במרחב האישי. זה מדגים איך אירועים חיצוניים יכולים לערער את התחושות הפנימיות שלנו.

העולם המודרני הביא עימו דגש משמעותי על הצלחה, יעילות, ומימוש עצמי. רשתות חברתיות, למשל, מעצימות את הלחץ "להצליח" ולהפגין מוטיבציה בלתי נגמרת. לעיתים קרובות, המוטיבציה הפכה מכלי לצמיחה אישית – לדרישה חברתית.

מחקר שפורסם ב-Journal of Happiness Studies ב-2020 מצא שצעירים רבים חווים לחץ להשיג יעדים גבוהים במיוחד, וזאת בעקבות הציפייה החברתית להיות "מוצלחים". במקביל, עלתה גם תופעת ה-"Burnout" – שחיקה רגשית ומקצועית, שמעידה על חוסר איזון בין מוטיבציה פנימית וחיצונית.

התרבות השתנתה גם בהקשר של מערכות יחסים. בעוד שבעבר נישואין והקמת משפחה נתפסו כמטרות ברורות, כיום רבים שואלים את עצמם "מה אני באמת רוצה?", וחלקם מתקשים למצוא מוטיבציה למערכות יחסים ארוכות טווח. השיח על עצמאות אישית והגשמה עצמית משנה את האופן שבו אנחנו מבינים ומגדירים מוטיבציה בתחומים אלו.

איך אפשר לגשת לנושא שיפור מוטיבציה?

אחד ההיבטים המרתקים במוטיבציה הוא הגמישות שלה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, המוטיבציה אינה תכונה קבועה או מולדת בלבד. זהו כוח שאפשר לעצב, להבין ולהשפיע עליו. כאן נשאלות שאלות מרתקות, שמשמשות קרקע לדילמות רבות:

• האם מוטיבציה מגיעה בעיקר מבפנים או מבחוץ? והאם מוטיבציה חיצונית יכולה להפוך לפנימית עם הזמן?
• עד כמה החברה שלנו אחראית ללחצים שמגבירים או מדכאים מוטיבציה?
• האם הטכנולוגיה שמקלה על חיינו מפחיתה את המוטיבציה שלנו להשקיע מאמץ?

אחת הדילמות המרכזיות קשורה לשאלה של איזון – איך מוצאים את הגבול בין שאיפה להישגים לבין שחיקה? למשל, האם אדם שמונע ממוטיבציה חיצונית גבוהה מדי (כמו שאיפה לכסף) מסתכן באיבוד משמעות פנימית? שאלה נוספת נוגעת לעולם החינוך. חוקרים, כמו הפסיכולוג אדוארד דצ'י, טוענים שהדגש על תחרות והישגים בבתי הספר מדכא מוטיבציה פנימית אצל תלמידים. מהו אם כן המודל החינוכי שיכול לעודד מוטיבציה אמיתית, ולא רק הישגיות שטחית?

מוטיבציה היא כוח אדיר, אבל גם עדין ושברירי. הבנת המנגנונים שמפעילים אותה יכולה לעזור לנו לא רק להבין את עצמנו טוב יותר, אלא גם לשפר את היחסים שלנו עם אחרים.