למרות שתחום בריאות הנפש משתנה כל הזמן ומפותחות טכניקות חדשות ומרתקות, הפרקטיקה הנפוצה ביותר היא טיפול פנים אל פנים שנוכחים בו שני אנשים: מטפל ומטופל. בנוסף, יש טיפולים נפלאים זוגיים, משפחתיים וקבוצתיים. אבל הבעיה העיקרית של הגישה הזו היא שהיא לא מצליחה לענות על הביקוש הגובר לטיפול מקצועי ואיכותי.

טיפול נפשי באינטרנט יכול להוות פתרון משמעותי וחשוב בסל הפתרונות שאפשר להציע למטופלים, אבל מה שמעניין במיוחד הוא הקושי של העוסקים בבריאות הנפש, המטופלים ומערכות הבריאות לקבל את המודל 'החדש' הזה כאמצעי חשוב שיכול להטיב את הטיפול באנשים. התסכול האישי שלי נובע מהפער שאני רואה בין מה שקורה בארצות אחרות בעולם המערבי לבין מה שקורה בארץ. מכרים שלי בחו"ל מספרים שלכל אחד מהם יש לפחות כמה מטופלים דרך האינטרנט, שיש גופים ממשלתיים שמשקיעים עשרות מליונים בתשתיות שיאפשרו ניצול של הטכנולוגיה על מנת להנגיש את הטיפול ובארץ אני מקבל תשובות מגורמים מקצועיים כמו "לא שמענו שיש אפשרות כזו של טיפול באינטרנט, תוכיח לנו שזה עובד".

מעבר למחקרים ולספרות העניפה, הכוללת הוכחות שטיפול נפשי מרחוק יכול להיות זול יותר, ולצמצם אשפוזים אני רוצה לומר עוד כמה דברים על טיפול נפשי באינטרנט:

טיפול מרחוק מביא לניצול טוב יותר של המשאב שהכי חסר: מטפלים.
לא חסרים מטופלים. מה שחסר, כמו כל דבר  במערכת הבריאות זו פריסה טובה של אפשרויות טיפול. אני לא מדבר על הדוגמאות הפשוטות של מצפה רמון, אופקים או ראש פינה. אלא על המטופל מראש העיין שיש לו מגבלה תחבורתית או קושי פיסי לנסוע למרפאה בפתח תקווה. אם קופת החולים לא יכולה לספק טיפול פסיכולוגי בנתיבות כי אף פסיכולוג לא רוצה לנסוע לשם, היא יכולה לתת את השירות הזה לפתע. המשאב הכי יקר לפתע מנוצל בצורה טובה יותר.

טיפול נפשי דרך האינטרנט יכול לחזק טיפול התנהגותי.
אחד הקשיים של טיפול התנהגותי הוא הצורך במעקב ודירבון המטלות שמקבל המטופל שעושה את טיפול ה CBT. היכולת לראות את המטופל היא כלי חשוב בקשר הטיפולי, ולכן תמיכה דרך טלפון היא הרבה פחות אפקטיבית מתמיכה דרך שיחה פנים אל פנים. טיפול באינטרנט משלב את שני המצבים: גם מאפשר תמיכה שוטפת למטופל וגם מאפשר לשמור על הקשר הטיפולי.

טיפול מרחוק הופך להיות טיפול מוכר גם מבחינה כלכלית.
ארצות רבות בעולם מתייחסות היום לטיפול מרחוק כאל טיפול זהה לטיפול במרחב הפיסי שאפשר לקבל עליו החזרים מקופות החולים. ברוב המדינות בארה"ב טיפול כזה מוכר כחלק מאפשרויות הטיפול של סל הבריאות הבסיסי ביותר (מדיקייד), ההחזר על הטיפול המקוון זהה להחזר על טיפול לא מקון, כלומר מובן שהוא שווה ערך.

המגבלה על טיפול דרך האינטרנט היא לא טכנולוגית.
לפני חמש שנים אפילו, יכולנו לומר שיש מגבלה טכנולוגית. אבל היום המגבלה העיקרית במתן טיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט היא של אנשי המקצוע. אני חושב שעוד עשר שנים טיפול דרך האינטרנט יהיה חלק טבעי מעולם הטיפול אבל כיום יש מחסור באנשים שמוכנים להכנס לעולם הזה בגלל פחדים לא מבוססים, תחושה שזה 'לא טיפול' וכו. ככל שהנסיון יגבר כך נוכל גם לנצל את הטיפול בדרכים חכמות יותר כדי לעזור ליותר אנשים.

הטיפול מתאפשר על ידי המיכשור של המטופלים.
המודל הנפוץ היום בטיפול מרחוק הוא מטפל שיושב במקום קבוע ומטופל שיושב בחדר במקום קבוע אחר. אבל הטכנולוגיה הניידת כבר נכנסת למשחק ויש למטופלים טלפונים סלולריים שיכולים להעביר וידאו באיכות טובה וטאבלטים שאפשר לשבת איתם בסלון או לקחת לראיון העבודה. לכן גם המודל של "פגישה טיפולית" יעבור בעשור הקרוב שינוי משמעותי שיאפשר גמישות רבה וקשר טיפולי הדוק יותר בין המטפל למטופל. במקביל נאלץ לחשוב על מודלים שונים של תגמול המטפל. לדוגמא: במקום טיפול עבור פגישה יהיו מודלים של סל טיפולים חודשי גמיש, או תשלום קבוע שכולל בתוכו שיחות ללא הגבלה.

ההשפעה על התמחויות מקצועיות
מה הסיכוי של מטופל להגיע למומחה בהפרעות קשב וריכוז או בפסיכיאטריה מגדרית? יתכן שאתה גר בחיפה, עיר שיש בה רופאים רבים אבל המומחה הקרוב בפסיכו-אונקולוגיה נמצא דווקא בתל אביב. באמצעות טיפול מרחוק אפשר להביא את המומחים הגדולים אל כולם, ולאו דווקא את המטופלים אל המומחה. במערכת הבריאות יש התמחויות טיפוליות ואין סיבה שיהיו מומחים בכל תחום בכל ישוב. לפתע, המומחה הגדול בעולם לדיכאון עמיד נמצא במרחק קליק.

אם קוראים את כל זה, עולה השאלה מעוררת המחלוקת האם עתיד הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי הוא בעצם רק ברשת. תחשבו על זה: גמישות בקביעת תורים, נגישות לאנשי המקצוע הטובים ביותר, שנגישים לאנשים מרוחקים, או במצוקה או אפילו סתם בגלל קשיי לוגיסטיקה. אני לא חושב שאנחנו נגיע למצב שהכל יהיה אונליין בעוד עשר שנים, אבל בעוד עשרים? מי יודע.