שמעתי היום בטלויזיה את כבוד השר אלי ישי מנתח את מצבו הנפשי של גלעד שליט לאחר שרואיין בטלויזיה המצרית. אלי ישי החליט שבגלל שהתשובות של שליט היו מחושבות ולעניין, הרי שמצבו הנפשי של גלעד תקין. על זה נאמר טוב שיש אנשים שתפקידם למלא את השידור בטלויזיה בלהג חסר משמעות. ומה באמת מצב הנפשי של גלעד שליט? לא אני ולא כל המומחים שמפרשים את התנהגותו מצפייה בחמש הדקות שראו אותו מדבר בטלויזיה יודעים באמת.
חלק מהעבודה שלי בחטיבה הפסיכיאטרית בתל השומר הוא ביחידה לטיפול בנכי צה"ל. באופן אישי, אני מטפל ביותר מ 300 נכי צה"ל, חלק גדול מהם מוכר כסובלים מתסמונת בתר חבלתית (פוסט טראומה). אבל כדאי לדעת שרוב האנשים שעברו חוויות טראומטיות בכלל לא סובלים מפוסט טראומה.
ההגדרה של טראומה מעט בעייתית: טראומה יכולה להיות כל אירוע שאנשים חווים ומתפרש אצלם כמשהו שמסכן את החיים שלהם או את השלמות הגופנית והנפשית שלהם. זה יכול להיות התקף לב שמישהו עובר. זה יכול להיות שתראו מישהו שעובר תאונה או נפצע קשה ותחוו בעצמכם פחד משמעותי ממוות. או שתהיו נוכחים בעצמכם בתאונה, תחוו תקיפה כלשהי (מינית, פיסית, התעללות רגשית), שתהיו בפיגוע או במלחמה. כמובן שתקופת שבי בבידוד מוחלט כמו שעברה על גלעד שליט היא חוויה טראומטית.
טראומה יכולה להתרחש לאורך דקות בודדות כמו תאונת דרכים או להמשך לאורך שנים רבות כמו התעללות מינית. אנשים מגיבים לטראומה בדרכים שונות, וכמובן שאם הטראומה ממושכת גם התגובה יכולה להופיע תוך כדי הטראומה. יש אנשים שנשברים 'ומתפרקים' ויש אנשים שנסגרים 'ומתחשלים' כדי לעבור את הטראומה הממושכת. כל הדרכים טובות כדי להתמודד עם טראומה וכל אדם מתמודד בהתאם לכוחות שיש לו, לנסיון שלו, לגנטיקה שלו ולאופי שבו הוא גדל.
מרבית האנשים שעוברים טראומה כלשהי מגיבים רגשית. זוהי התגובה הראשונית והיא יכולה לבוא במגוון צורות ודרכים. יש ההופכים מבולבלים, יש אנשים שנראים מבוהלים ויש כאלו שמפסיקים לדבר. זוהי התגובה הטבעית של הנפש בהתמודדות עם טראומה. אצל מרבית האנשים התגובה הזו מאפשרת לנפש להתארגן מחדש, להדחיק חלק מהטראומה ולאפשר להם להפשיך בחייהם בלי צלקות. כתשעים אחוזים מהאנשים שעוברים טראומה יצליחו להתגבר עליה בתוך כחודש. אבל אצל חלק מהאנשים שעוברים חוויה טראומטית ישנה תגובה קשה יותר: אנשים יכולים לפתח דיכאון, אחרים הפרעות חרדה שונות ורק אחוז מסויים יפתח תסמונת פוסט טראומטית. אנשים רבים יכולים לפתח את התגובה המשנית הקשה גם שבועות, חודשים ולפעמים לאחר שנים מהאירוע הטראומטי עצמו.
גלעד שליט סיים רק עכשיו את האירוע הטראומטי שלו. עד הבוקר הוא היה בבידוד ברצועת עזה, מוקף אוייבים. במשך יותר מחשמ שנים הוא חי בחוסר ודאות, לא היתה לו כל שליטה על החיים שלו והוא לא ידע אם הוא יחיה עד הבוקר. הדבר היחיד כמעט שאפשר לומר מצפייה בעודף הדיווחים חסרי התוכן הוא שהוא נראה שמור קוגניטיבית. אנחנו יודעים שהוא בא ממשפחה טובה, שיש לו מעט גורמי סיכון להתפתחות פוסט טראומה. ועדיין, אין לנו מושג מה הוא חולם בלילה. אין לנו מושג מה יקרה לו מחר, בעוד שבוע, בעוד שנה. אנחנו יכולים רק לנחש ולנסות לעזור.
כולנו מקווים שלמרות הטראומה לא תהיה לגלעד פוסט טראומה. נחזיק לו אצבעות.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
9 תגובות לרשימה ”על טראומה, פוסט טראומה וגלעד שליט“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שלישי, 18 באוקטובר 2011 בשעה 22:38
גם אני הופתעתי מאוד מכל הפרשנויות של כולם כולל של שר הביטחון שהעז לומר שגלעד "בסדר גמור"….
ללא ספק הבחור אצילי ביותר, אבל כידי לכולם להפסיק להיות מבינים גדולים בתראומות ולהשאיר את העיניין למומחים.
יום רביעי, 19 באוקטובר 2011 בשעה 1:05
אני מקווה שהפרשנויות השונות על מצבו הנפשי של שליט בתקשורת אכן ייפסקו, הן מטרידות ומיותרות גם בעיניי.
שאלה לי. יכול להיות שאני פשוט לא מזהה את הטון שבו זה נאמר, אבל אם אכן התכוונת לזה כלשונו, האם באמת "משפחה טובה" – יחידה קרובה של אנשים תומכים יחסית, סביבה בטוחה פסיכולוגית – מקטינה את הסיכוי לפוסט טראומה? אם כן, למה? בגלל החשיבות של הכלת הארוע והסבל הנפשי שאדם עובר, או מפני שמי שגדל בבית שסיפק לו מלכתחילה בסיס יציב יהיה קצת פחות פגיע?
איכשהו (בלי בסיס, בעצם) הנחתי שהנטייה של חלקנו לפתח תסמינים פוסט-טראומטיים במפגש עם חוויה קשה היא מולדת יותר מאשר נרכשת. כמו מתג שיורד יותר בקלות אצל אנשים מסויימים כשהם נתקלים בטריגר כלשהו, ואצל אחרים לא.
ועוד שאלה (מתנצלת על ההפגזה): האם תסמינים פוסט טראומטיים (כמו נטיות דיסוציאטיביות, למשל) יכולים להופיע אצל מי שלא חוו כל טראומה, רק בגלל השחיקה המתמשכת של רגישות-יתר או הקשיים והסערות של הפרעה נפשית?
תודה רבה.
יום רביעי, 19 באוקטובר 2011 בשעה 8:30
@סתם אני, אכן התכוונתי לכך ברצינות. סביבה בטוחה פסיכולוגית שנותנת לאדם כלים להתמודד עם משברים מורידה את הסיכוי להתפתחות של פוסט טראומה. ככל שאתה מגיע מרקע יציב יותר – גנטית, התפתחותית, רגשית, ככל שאתה מוכן יותר לאירוע כך הסיכויי לפתח בעיות קטן יותר. אכן יש הבט גנטי אך הוא אינו היחיד.
בנוגע לתסמינים, הרי שהם יכולים להופיע בלי קשר לטראומה ספציפית, אולם הם לא מתגבשים לתסמונת הכוללת. כמו שהלוסינציות או מחשבות שווא קיימות לפרקים אצל אחוזים גבוהים באוכלוסיה (יש מחקרים שמראים עד 20%) אולם רק אחוז אחד סובל מסכיזופרניה
יום רביעי, 19 באוקטובר 2011 בשעה 12:07
לא הבנתם. כולנו חשבנו שמי יודע באיזה מצב הוא יחזור ואם יוכל אפילו לדבר..ופתאום ראינו שהוא יכול ואפילו עונה לעניין אז כביכול ניתן לחשוב שמצבו הנפשי תקין…
יום רביעי, 19 באוקטובר 2011 בשעה 13:08
אכן מרתק ,
שידורי הטלוויזיה בפסטיבל האחרון מחזקים את הכלל , אם אין לך מה להגיד , אפשר לעשות את זה בהרבה מילים בטלוויזיה …..ומצטרף לדעתך שמוקדם לראות מה יקרה איתו וקל וחומר אם אדם אינו מומחה בתחום אין שום סיבה שייתן חוות דעת טלוויזיוניות . נראה אגב שמומחה אמיתי לא יעשה אבחונים דרך הטלוויזיה .
מסקרנת התופעה אגב של התגייסות כלל התקשורת וזרמים רבים לשחרור החייל , מעידה אולי על רצון עז שפועם בחברה להתלכד סביב מסר אופטימי ומאחד מול קונפליקטים ושסעים רבים שקיימים בארץ.
יום רביעי, 19 באוקטובר 2011 בשעה 13:37
אני סובלת ממחלק מהתופעות אתן ציינת,לפני כעשור עברתי תאונת דרכים,אומנם פיזית נפגעתי קל,אך התאונה היתה קשה.
כשלושה חודשים לאחר מכן אחי ז"ל נהרג בתאונת דרכים.
התופעות שלי צצו לפני כשלוש או ארבע שנים,האם אני סובלת מפוסט טראומה?
יום רביעי, 19 באוקטובר 2011 בשעה 14:41
ירדן, תודה.
R, אין פה שום בעיה בהבנה, סתם דיעה שונה משלך. לא כולנו חשבנו שברור ששליט יחזור במצב שלא יוכל אפילו להרכיב משפט. יש אנשים חושבים שאדם יכול לשרוד טראומה קשה ועדיין לנהל שיחה ולהתמצא במרחב, וחלקנו גם חושבים שזה רחוק מלהעיד על מידת הנזק שנגרם לו, על עוצמת הסבל שאדם עבר, עובר ויעבור. יש יותר מתסריט אחד לכל דבר. ולכן יש מי שמרגישים שעדיף להמנע ממשחק בפסיכולוג כורסה על בסיס מה שרואים בראיון בן כמה דקות, ושלא כל תגובה אינסטינקטיבית היא נכונה או ראויה אוטומטית לשידור. סה טו.
יום שלישי, 25 באוקטובר 2011 בשעה 15:52
האם פוסט טראומה (כמו מוות ביסורים קשים של אדם יקר ואהוב מאוד כמו אמא כתוצאה ממחלה קשה מאוד) יכולה להתפתח למחלה נפשית ו/או OCD חריף מאוד?
מה עושים במקרים כאלו ?
יום שישי, 28 באוקטובר 2011 בשעה 21:38
התגובה לטראומה לא חייבת להיות תסמונת פוסט טראומטית. יש כאלו שיפתחו דיכאון, אחרים ורדה ויש כאלו שיפתחו OCD. כמובן שיש לטפל בהפרעה עצמה ולהתייחס בטיפול לטראומה