הגולש ג' (הפרטים המלאים שמורים אצלי) קורא באופן קבוע את הבלוג וביקש ממני לשתף את בנושא סקס ותרופות נוגדות דיכאון. אם יש לכם טקסטים שאתם רוצים לשתף גם אתם מוזמנים לשלוח אלי ואם הם יתאימו הם יפורסמו כאן בבלוג.

—————————

איך התרופות נגד דיכאון משפיעות על חיי המין באמת? יש הפתעות.

אני לא יודע עד כמה הנושא הזה מדובר או נחקר, אבל לתחושתי אחד הדברים שהכי מרתיעים אנשים משימוש בתרופות נגד דיכאון וחרדה, הוא החשש שהן יפגעו בחיי המין שלהם.

אני לא פסיכיאטר ולא חוקר, אבל בתוך עמי אני יושב – נראה לי שדווקא חלק גדול מהמועמדים הטבעיים לטיפול ב-SSRI (פרוזק, ציפרלקס, פאקסט וכו') הם בדיוק האנשים שיודעים לחפש ולקרוא על תופעות הלוואי ולכן לא יקחו את התרופות האלה.

הרי הם (כלומר אתם) בוודאי שמעתם וקראתם יותר מפעם ש-SSRI פוגע אצל חלק מהאנשים בדחף המיני או ביכולת להגיע לאורגזמה. בינינו – מי ירצה לקחת תרופה כזו?

כך, אני חושב, קורה חלק גדול מהאנשים שטיפול תרופתי יכול להועיל להם, מתחילים לקחת תרופות רק אחרי שהם מרגישים שאין להם מה להפסיד, כולל זה שכבר אין להם שום דבר שמזכיר חיי מין. למרבה הצער, כשלא מטפלים בדיכאון, זה כמעט בלתי נמנע – מה לעשות שמדובר במחלה פרוגרסיבית בדרך-כלל.

אז בתור מישהו שכבר "השתתף בניסוי" וגם טרח ללקט סיפורים של אנשים אחרים שקיבלו טיפול תרופתי, הרשו לי לנסות להפתיע אתכם.

 מה באמת יקרה כשתקחו את התרופה

כמו הרבה דברים אחרים, גם במקרה הזה האמת המרה היא שאי אפשר לצפות במדויק את ההשפעות של תרופה כלשהי עליכם בכלל ועל התפקוד המיני שלכם בפרט.

את החדשות הרעות כבר שמעתם: חלק מהאנשים יגיבו לתרופות מסוימות בירידה משמעותית בליבידו ו/או במצב של "אנאורגזמיה", כלומר חוסר יכולת או קושי משמעותי להגיע לאורגזמה ולעיתים גם ירידה ברורה בעוצמת האורגזמה, אם היא מתרחשת.

אצל מי שסבלו מבעיות דומות עוד קודם תהיה בחלק מהמקרים החמרה. אצל חלק מהאנשים (מה אתם מסתכלים עליי…) יש דווקא שילוב בין עלייה בליבידו לבין אנאורגזמיה (קרה לי עם אחת מהתרופות אך לא עם אחרות). כמובן, מצב מאד מתסכל שעלול להביא אתכם לסף שבירה. במצב כזה בקשו מהפסיכיאטר שלכם להחליף לכם את התרופה.

החדשות הטובות הן שתופעות הלוואי לרוב לא קשות ונוטות לחלוף; שכל תרופה תשפיע עליכם קצת אחרת ולפעמים מאד אחרת (ואנשים שונים מושפעים אחרת מאותן תרופות) כך שאפשר פשוט להמשיך הלאה; ושטיפול שמצליח צפוי למעשה לשפר את חיי המין שלכם.

כיצד התרופות משפרות את חיי המין

ההשפעה ה"מעכבת" על התגובה המינית היא לא תמיד דבר רע. אנשים שסובלים משפיכה מהירה, למשל, מטופלים לפעמים בהצלחה ב-SSRI, בין שהם סובלים מדיכאון וחרדות או לא.

אנשים אחרים סובלים מתופעות לוואי רק בשבועות הראשונים ואחר-כך חשים שיפור, הדרגתי או מהיר, עד שהם חוזרים לפעילות מלאה אם לא למעלה מזה.

אצל חלק מהאנשים הפתרון טמון במעבר מ-SSRI ל-SNRI (סימבלטה, אפקסור, וייפקס וכו') או שילוב עם תרופת PDE5 (ויאגרה, סיאליס, לויטרה) והתחכמויות אחרות. אבל לפעמים מספיק פשוט להחליף SSRI אחד באחר כדי שהכל ישתנה מהקצה אל הקצה.

תופעה אודותיה העלונים והכתבות לא מרחיבים: חלק מהאנשים יגיבו לתרופות אחרת ובאופן מעשי ידווחו על שיפור ניכר בדחף המיני ולפעמים גם בתפקוד המיני, זמן קצר אחרי התחלת השימוש. אגב, זה לא תמיד מעיד על הצלחת הטיפול, ובהחלט מסוג הדברים שכדאי לדווח עליהם לפסיכיאטר שלכם.

השיפור האמיתי: בטווח הארוך

כמו שאפשר להבין, הטיפול התרופתי כרוך לעיתים לא נדירות בהרבה ניסוי וטעייה, שבסופם – או בתחילתם, אם יש לכם מזל – מוצאים את הטיפול שמשיג תוצאות טובות במינימום הפרעה לחיים התקינים.

זה יכול להיות תהליך לא נעים, אבל כשהוא מצליח ויש פתאום קצת "שקט תעשייתי", לעיתים קרובות השיפור בתחומים אחרים של החיים בא בסופו של דבר לידי ביטוי גם בחיי המין.

כשיש שיפור במצב הרוח, בדימוי העצמי ובקשרים עם אנשים אחרים, ממילא זה משפיע לטובה גם על חיי המין. כשהטיפול מצליח וגורם למטופל "להזיז את התחת" ולהשקיע באיכות חייו ובבריאותו, ברור שתהיה לכך השפעה ישירה ועקיפה על יכולתו להתעורר מינית, לתפקד מינית, להרגיש מושך ולהיות מושך, להתאהב – לאו דווקא בסדר זה.

למעשה, אם בעקבות הטיפול התרופתי תתחילו להתעמל ולאכול נכון, ותפיקו יותר הנאה מהקשרים שלכם עם אנשים אחרים, אתם לא רק תיראו ותרגישו יותר טוב אלא גם אולי תגלו שאינכם זקוקים יותר לטיפול התרופתי.

משהו אישי לסיום

לא ניסיתי לעשות כאן הצגה אידילית של התרופות הפסיכיאטריות ואני לא מאלו שחושבים שהן פתרון להכל או טובות לכולם.

למעשה, אני מאמין שרוב מה שאומרים על חברות התרופות ועל מערכות הבריאות נכון, וסביר להניח שהרבה אנשים מקבלים תרופות וטיפולים שלא באמת דרושים להם.

מצד שני, כמו שכבר אמרתי קודם, דווקא אנשים שכן יכולים להפיק תועלת מ-SSRI ותרופות אחרות, הם אולי האנשים שהכי קשה להם לקבל את ההחלטה. תחשבו על זה.