10 טיפים לטיפול עצמי במחלה ביפולרית (מאניה דיפרסיה) | פסיכיאטר ברשת

10 טיפים לטיפול עצמי במחלה ביפולרית (מאניה דיפרסיה)

הטיפול התרופתי חשוב, אבל הוא לא הדבר היחיד שעליו כדאי להקפיד – התנהלות נכונה תעזור לכם להרגיש טוב יותר ולהשיג שליטה טובה יותר במצב.

עוד פוסטים בנושא:

 

פגשתי בחיים המקצועיים שלי אנשים רבים שסובלים מהפרעה דו-קוטבית (ביפולרית, הקרויה בשפת העם מאניה דפרסיה). ברוב המקרים, גם אצל חולים שאובחנו לאחרונה וגם אנשים שאובחנו לפני שנים רבות, הם קיבלו מפסיכיאטר בשלב כלשהו הסברים מלאים על המחלה ועל הטיפולים התרופתיים.

אבל רוב הסיכויים שבשום שלב הם לא קיבלו הדרכה מה הם יכולים לעשות כדי להשפיע על על דפוס המחלה שלהם וכדי לתרום להצלחת הטיפול.

אחת הטעויות הנפוצות שלנו כמטופלים שסובלים ממחלה כלשהי היא לחשוב שאין לנו יכולת לשלוט במה שקורה לנו, והכל תלוי ברופא (או בפסיכיאטר) ובתרופה.

כמובן שאנחנו לא אשמים בכך שפרצה אצלנו המחלה (אפשר להאשים מיליון גורמים אחרים, אך בדרך-כלל מדובר בשילוב גורמים שלא יכולנו למנוע), אבל ישנם דברים רבים שאפשר לעשות כדי להשפיע על המהלך של המחלה וזה נכון במיוחד אצל מי שסובלים ממחלה ביפולרית.

10 הטיפים שלהלן יעזרו לכם וישפרו את איכות חייכם:

1. קחו אחריות על המחלה. שוב, זה לא שאתם אשמים במחלה, אבל כבר יש לכם אותה וכדי לצמצם את הסיכוי לאפיזודות חוזרות של מאניה או לדיכאונות מיותרים (דיפרסיה), אתם יכולים לקחת אחריות, למלא את החלק שלכם בטיפול, לחיות חיים בריאים יותר ולא ליפול למלכודות מסוכנות שאתם מכירים כבר.

2. קחו את התרופות לפי ההנחיות. את רוב התרופות לטיפול בדיכאון או במאניה יש לקחת באופן קבוע, מדי יום. לא חסרים אנשים שלוקחים את התרופות רק מדי פעם, או שוכחים לקחת כמה פעמים בשבוע, או סתם מפסיקים. אם יש תופעות לוואי שאתם לא יכולים לסבול, אתם צריכים לדבר על זה עם הפסיכיאטר שלכם. יכול להיות שיהיו לו עצות שימושיות, למשל: איך לקחת את התרופה באופן שיצמצם את תופעות הלוואי, מבלי להפסיק את הטיפול או להוריד את המינון.

3. אל תשתו אלכוהול. תמיד שואלים אותה מדוע. ובכן, לא כדאי לחולי מאניה דיפרסיה לשתות אלכוהול כי הוא עלול לנטרל את ההשפעה החיובית של התרופות. בנוסף, הוא יכול להשפיע על המוח ולהוציא אתכם משיווי משקל. חבל להגרר לאפיזודה מאנית בגלל בילוי של ערב אחד.

4. שנו שבע עד שמונה שעות בלילה, כל לילה. חוסר בשעות שינה יכול להשפיע על מצב הרוח ועל התפקוד שלכם, ולהוציא אתכם מאיזון. לחוסר שינה מתמשך יש אפקט מצטבר והוא משבש את החיים ויכול לגרום לכם לבקר את הפסיכיאטר שלכם יותר מדי…

5. התרחקו מסטימולנטים ככל האפשר. קפאין, ניקוטין, משקאות אנרגיה, וכמובן סמים – כולם יכולים להשפיע על איזון מצב הרוח, במיוחד אם הם גורמים לפגיעה באיכות השינה שלכם.

6. פתחו הרגלים בריאים. תופתעו לגלות עד כמה הרגלי חיים וסדר יום יכולים להפחית מתחים מיותרים ולאזן את מצב הרוח שלכם. גם ספורט יכול להיכנס כאן (פעילות גופנית מתונה).

7. המנעו מטריגרים או מגורמים מעוררי מתח. סיטואציות שאתם יודעים שיגרמו לכם להיות עצבניים מדי, מתוחים מדי או מרוגשים מדי יכולות להיות לא טובות עבורכם. מרבות מהן אפשר להימנע.

8. שתפו פעולה עם הפסיכיאטר ועם הפסיכולוג שלכם. התייחסו אל הפסיכיאטר או הפסיכולוג כאל חברי צוות בתוכנית שלכם. הם יכולים לעזור לכם יותר אם אתם מגיעים אליהם באופן קבוע, ואם אתם מתייעצים איתם בנוגע לשינויים שאתם מתכננים לעשות בחיים שלכם, בין אם מדובר בטיפול תרופתי או טיפול אחר.

9. חנכו את עצמכם: ככל שאתם ובני משפחתכם תדעו יותר על המחלה, יהיו לכם יותר כלים להתמודד איתה כשהיא פורצת שוב. כשמגיעים מוכנים קל יותר למזער נזקים.

10. בקשו עזרה. האנשים סביבכם רוצים לעזור בדרך-כלל, ולרוב פשוט לא ידעו כיצד. תגידו להם מה לעשות ואיך לעשות (וגם מתי לקחת צעד אחורה ולתת לכם להתמודד לבד). אם אתם מתקשים בהסבר אתם יכולים להביא אותם איתכם אל הפסיכיאטר כדי שיעזור לכם להסביר.

כל הדברים האלו נשמעים קלים מאד בתיאוריה. מובן שלממש אותם זה לא פשוט, במיוחד אם אתם כרגע באמצע איפיזודה של דיכאון או של מאניה. אל תתרגשו אם לא כל הדברים הולכים בדיוק לפי הספר, הרי אף אחד לא מושלם. למרות זאת, כדאי בטווח הארוך לנסות ולממש כמה שיותר דברים מהרשימה, ואם יש לכם טיפים משלכם, זה המקום לכתוב אותם…

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.

יש דברים רבים שאפשר לעשות כדי להשפיע על מהלך המחלה וזה נכון במיוחד אצל אנשים שסובלים ממחלה ביפולרית

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

דוד: היי אני נמצא יום לפני טסט וצריך לישון מוקדם בשביל לקום מוקדם רציתי לדעת איזה כדור ניתן לקחת בלילה לפני השינה עם...

נורית: אני ככ מזדהה ומסכימה איתך הכדור הזה הציל אותי ויכולתי להעזר בו הרבה קודם אם לא הייתי מוצפת על ידי הסביבה בככ...

מעין: נושא חשוב, תודה! "פעילות גופנית" זו מין קלישאה כזאת שתמיד נכונה בכל מקום ובכל מצב, חשוב לדבר על...

מאי: לאחרונה אני מרגישה בדיכאון בלתי פוסק, זה מתבטא בחוסר תקווה וגעגוע למי שהייתי פעם, אני מרגישה שהשמחת חיים שלי...

שרה: מחכה לתשובה

דורית: שלום רב עקב בעיות חרדה ,עצבנות ודיכאון קל ניסיתי תרופות ממשפחת ssri…ציפרלקס,לוסטרל,פריז מה,ברינטליקס...

ארי מנור: קאייזן – שינוי בצעדים קטנים – עשוי לעזור להתנעת פעילות גופנית. לעמוד דקה מול הטלוויזיה, למחרת...

יעל: לוקחת 90מג סימבלטה ובעקבות דיכאון הוסיפה לי הפסיאטרית פרוזק, שקיבלתי ללפני 22 שנים. מה דעתך?

תגובות

78 תגובות לרשימה ”10 טיפים לטיפול עצמי במחלה ביפולרית (מאניה דיפרסיה)“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת שלומי:

    שלום,
    אימי חולה במאניה דפרסיה כ20 שנה בערך כל 3 שנים יש לה התפרצות , היא רבה עם כל העולם , עושה לעצמה בושות שותה אלכוהול ומעשנת מנבלת את הפה בצורה מפחידה וללא מעצורים, במצב הזה היא כבר לא לוקחת כדורים ולא מוכנה להקשיב היא טוענת תמיד שכולם חולים והיא סופר בריאה , בטח כל זה מוכר, אנחנו במשפחה אובדי עצות ולא יודעים איך לעזור לה , אשמח לדעת מה לעשות, נכון להיום היא גרה עם אבי בלבד ועכשיו היא כבר 3 חודשים במניה שיפצה את כל הבית רבה עם כל העולם ואבא שלי כבר לא יכול להתמודד ורוצה להתגרש ממנה…

  2. מאת הראל:

    קודם כל אני ממליץ בחום להקשיב ד"ר ירדן לוינסקי אני לא מטופל שלו אל יש לי חבר שהיה מטופל אצלו והוא ממש מקצועי
    אני בעצמי מאובחן כבי פולאר כבר 5 שנים ובשנתיים וחצי האחרונות עובר תקופה מאוד קשה גדושה באירועים מלחיצים לא נעימים ומתישים
    לוקח זמן להגיע לאיזון כי צריך עבודה עצמית, מי שיש לו כח רצון ומצליח ליישם את הטיפים שכתובים בהתחלה, יכול לחיות חיים רגילים ואפילו לעבור תקופה קשה
    התנאי לכך הוא להתמיד בלטיום, להיות במעקב על רמת הליטיום בדם ולתת לעצמך צאנס ולחכות בסבלנות לפני שנוטלים תרופות ננוספות
    תרופות נוגדות דיכאון יכולות להביא להתקף מאני, מי שיכול להיות חזק ולהתגבר על הדיכאון בשילוב של איזון של רמת ליטיום בדם יגלה שהוא יכול לנהל חיים נורמטיבים גם כשברקע לא קל
    אי נטילה של ליטיום יכולה להביא למצב של התדרדרות שתוביל לנטילת תרופות נוספות דבר שעלול להוביל ל"לופ" שיקח יותר זמן ומאמץ לצאת ממנו
    הטיפ הכי גדול הוא…. להתמיד עם הליטיום גם כשמרגישים טוב כי פה המוקד הכי גדול
    לא תמיד קל לחיות עם הפרעה דו קוטבית, יחד עם זאת זה אתגר שאפשר לעמוד בו ואפילו ניתן לקבל מכך סיפוק

  3. מאת חיים עברי:

    קשה קשה מאד מקווה לסיים את סגת החיים הזאת כמה שיותר מהר

  4. מאת מירה בוכניק:

    חברים יקרים,שמי מירה בוכניק, אני בת 54 בדיוק לפני 8 שנים אחרי מאבק ממושך עם תנודות קיצוניות במצב הרוח אובחנתי במחלה.יצאתי עם קוקטייל של תרופות ליתיום ,פבוקסיל ונוגדי דכאון.המצב שלי רק הלך והמחיר עד שהגעתי למצב שרצו לאשפז אותי לשוק חשמלי.סרבתי ויצאתי למלחמה על החיים שלי.היום אני כבר 4 שנים בלי שום תרופה ..שמחה ומאושרת.שיניתי את אורח חיים תוך הקפדה על תזונה נקייה מכימיכלים,רעלים ומתכות.
    אני רוצה שתדעו שאפשר לצאת מזה BIG TIME !!!!

  5. מאת נועה:

    האם ליתיום ניתן גם במצב דיכאוני ואומדני ללא קשר למאניה. האם זה לכל החיים.והאם כשעובדת המאניה ניתן להחליף לטגרטול או למיקטל בו אין צורך בניטור. מדובר במאניה דיפרסיה שפרצה שנית אחרי 5 שנים כתוצאה ממשחק בתרופא. מכניסה למצבי מתח. משינה לא מסודרת ומגלולות הריון שכפי הניאה הורידו בהשפעה

  6. מאת מישל:

    אהלן,
    סובל מהפרעה דו קוטבית,
    נכתב כאן על שינה – לישון עד 7-8 שעות, מהסיבה שחוסר שינה מוביל להחמרה במצב.
    רציתי להוסיף ולכתוב כי גם שינה מרובה עלולה לגרום לחוסר יציבות.
    במקרה שלי שינה מרובה מרסקת לי את מפילה אותי לדיכאון.

  7. מאת ליהן:

    שלום ,
    רציתי לדעת אם מאבחנים הפרעות דו קטביות בזמן שרות צבאי זה יכול להפריע לי בהמשך השרות הצבאי שלי ?

  8. מאת ירדן לוינסקי:

    @ליהן, זה יכול להשפיע על המשך שיבוץ בתפקידים מסויימים

  9. מאת חנה:

    הבן שלי סובל גם כן ואינו מוכן לקחת תרופות. הוא נמצא בחו"ל כמעט לא עובד ואביו כבר לא יכול לשלם עבורו. מה יש בארץ להציע לבחור בן 27 – אם הוא יסכים לחזור.
    מסגרת כל שהיא שבה יוכל לתפקד. אשמח לתשובה

  10. מאת יוליה:

    היי מירה בוכניק, אני נמצאת באותו מצב שהיית עם קוקטייל תרופות וכבר ממש מיואשת. סובלת ממניה דפרסיה. יותר מדיכאונות. אשמח אם אוכל ליצור איתך קשר כאן, במייל, או בפון. אשמח שתסבירי לי על הדרך שלך. תודה

  11. מאת מירי:

    ביתי בת ה-16 מטופלת ברסיטל וריספונד בעקבות דכאון והתקפי זעם.
    עד כה, במהלך 6 השנים האחרונות נעשו מס' בירורים כדי לצורך מתן האבחנה המדויקת, אך לא שום פסיכיאטר לא הגיע לאבחנה הסופית.
    רוב הזמן אינה מאוזנת למרות הכדורים שנוטלת מזה 6 שנים והחיים איתה בבית בלתי נסבלים, למראית עין ניתן להבין כי קיימת הפרעה חמורה בהתנהגות ולמעשה די עונה לרוב התסמינים של המאניה דיפרסיה.
    שאלתי היא, האם ניתן לבקש מהרופא לבדןק את רמת הליתיום בדמה ועל במך הבדיקה לשלול הממצא/ או לאשרו?
    תודה, מירי

  12. מאת ירדן לוינסקי:

    @מירי, באופן טבעי אין כמעט ליתיום בגוף האדם. לכן אין משמעות לבדיקת רמת ליתיום אם אדם לא לוקח כדורי ליתיום.

  13. מאת עדי:

    אני אובדת עצות יש לי חבר שבובל ממניה דפרביה ואין ביכולתי לטפל בזה מה עלי לעשות

  14. מאת דויד:

    אני נוטל ליתיום כ 40 שנה.
    אם מקפידים ליטןול בקביעות זה עובד.
    יש בעיות שוליים אחרות.
    קשה מאוד למצוא רופא שיתאים לך את התרופא המתאימה.

  15. מאת דויד:

    תרופה שמתאימה לאחד לא בהכרך מתאימה לאחר.
    לבעיה מסויימת יש מספר תרופות עם מספר תופעות לוואי.
    למשל לדיכאון יש מספר רב של תרופות שמחוללות תופעות לוואי שונות וגם משפיעות באופן שונה מאחד לאחד או לאחת.
    לרימרון יש תופעת לוואי שהוא מרדים, אפקסור יכול לגרום לתופעות נוראיות.
    לאחד זה טוב לאחר זה נורא.
    קשה למצוא רופא פסיכיאטר אמין ומתקשר, במחיר סביר וגם שיהיה זמין לשאלות מול המטופל.
    המערכת הממסדית בישראל קרי בתי החולים הם מערכת מוסדית על המשתמע מכך והטיפול שלהם הוא כללי ולא ברמה הפרטית. במידת האפשר חשוב להימנע מלהגיע למערכות הללו.

  16. מאת דויד:

    חשוב מאוד לקרוא על המחלה באינטרנט וגם על התרופה.
    ככל שתילמדו יותר ככה יהיה לכם יותר קל לנהל את הרמיסיה העצמית שלכם.

  17. מאת דבי:

    מה הכי עזר לך ומה היו השלבים שהוציאו אותך מזה

  18. מאת Vik:

    הי, אני כרגע בת 31 סובלת מadhd בערך מגיל 14 (למרות דאובחנתי באמת רק בשנה האחרונה) וממאניה דיפרסיה כזכור לי מגיל 20 בטוח אבל יכול להיות שזה גם מגיל 15 ככה. יותר הפריעו לי התקפי חרדה שהתחלתי לסבול מהם בגיל 23 זה היה נוראי. הפסיכיאטר אמר לי שזה הפחד מהפחד של ההתקף יותר לאחר 2 פגישות עם פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית התחלתי להבין יותר ובשנים האחרונות יש לי חרדות אבל לא ברמות כאלה. ניסו לתת לי כל סוג של תרופה נגד דיכאון אבל בסוף לקחתי 0.5 מג קלונקס כל יום במשך כחצי שנה (כי האנטידפרסנטים היו עושים לי התקפי חרדה נוראיים יום למחרת). אח"כ לקחתי איזה חצי שנה ציפרלקס עם שיפור מסויים, אבל כל התקופה הזאת עד השנתיים האחרונות הייתי בנוסף יוצאת המון- ובנים ואלכוהול…
    לפני שנתיים הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי סימבאלתה ודפלט כרונו למאניה וסרוקוול. אבל עד היום אני לא רוצה לקחת משהו למאניה כי למרות שפעם חשבתי שזה רק מצב רוח מצויין, עדיין אני מרגישה טוב, המוח שלי פעיל, אני חושבת על עסקים לפתוח, כל מיני רעיונות מצויינים. אני לא רוצה לוותר על זה.
    פסיכיאטרית קופה רשמה לי למוטריג'ין(שגרם לי ליותר דיכאון) סימבתלה ורלטלין. אחרי חודש חזרתי במה שהיא תיאר היפו-מאניה ואמרה לי להוריד את הסימבלתה והחליפה לי את הלמוטריגין לדפלט כרונו (שעשה לי כאבי בטן. בזמנו לא הבנתי אבל באותו היום הלכתי להשתמש בסמים… (אז הבנתי למה מאניה יכולה להיות גם לא טובה ולהשפיע על שיקול דעת)
    קראתי שלמוטריג'ין משפיע גם על דיכאון חשבתי לחזור לקחת אותו (כי גם טופמקס למיגרנות עשה לי דיכאון בהתחלה).
    או שאולי לקחת ליתיום. כפי שהבנתי זו תקופה ידועה מאוד ועוזרת…

  19. מאת Zt:

    שלום,
    תחילה יש להסביר למטופל שסובל מהפרעה בי פולרית את החשיבות בנטילה קבועה! של הטיפול המיצב כדוגמאת ליתיום ודומיו ללא הפסקה אפילו של פעם אחת בודדת.
    זה דומה לוסת של טמפ של מקרר. ללא פעולה תקינה של הוסת המקרר יתחמם או יקפיא את התכולה.
    נטילה קבועה של התרופה שומרת על יציבות!
    הסובלים מהבעיה צריכים להבין שזה לא אקמול או אנטיביוטיקה שנוטלים באופן חד פעמי.
    מרגע שהמטובל מבין את חשיבות נטילת התרופה בקביעות זה הבסיס ליציבות ארוכת שנים.
    מעבר לכך מיתן לשלב גם תרופות מסייעות נגד דיכאון כדוגמת רימרון נוסף לליתיום ליפני השינה שיש לו תופעה שהוא מרגיע ומרדים.
    מטופל שסובל מבעיה בי פולרית צריך להשתדל להקפיד לישון לפחות 7-8 שעות בלליה.
    להימנע ככל האפשר משתית אלכוהול.
    לנהל רישום/סימן שיזכיר לו ליטול באופן קבוע את התרופה המיצבת בבוקר והערב.
    לשתות הרבה מים ולערוך בדיקות דם תקופתיות בזמן לכדוגמא שנוטלים ליתיום.
    הערה: חוץ מליתיום השכיחה ישנם גם תרופות אחרות שעושות את אותו הדבר(אני לא מכיר).
    אני נוטל ליתיום קבוע 27 שנים ורימרון 13 שנה.
    ליטיום עוזר ועובד טוב אך עלול לגרום בעיה לציפורניים.
    חויתי מספר מעידות, החיים לא צפויים ויש הרבה טלטלות. לא כולם הסתיימו באשפוז, למדתי עם השנים לשאול הרבה שאלות, לקרוא הרבה על הבעיה- ידע זה כוח.
    הפסיכיאטרים עם כל הכבוד לא יודעים הכל, תמיד תשאלו את עצמכם ואת אחרים: למה ,כמה, אייך, מדוע, מתי?….
    המחלקות הפסיכיאטריות לא מטפלות באופן אישי ועדיף לשמור על יציבות ולא ליפול לידיים שלהם.
    האישפוזים/נפילות פוגעות בבריאות ומשביתות אתכם להרבה זמן.
    אחרי מספר של שנים שלקח לי להבין שיש לי בעיה ומהי אותה הבעיה ושאני חייב לטפל בבעיה הזו….
    שיקמתי עצמי, עבדתי בכל מיני עבודות והתחלתי מלמטה לאט לא טיפסתי מעלה, התקדמתי , עבדתי קשה מאוד הקפדתי ליטול את הטיפול התרופתי.
    כיום אני אבא ל 3 ילדים מקסימים, עובד ומתפרנס בכוחות עצמי.
    ברוך השם אני אדם עצמאי, נורמטיבי ולא תלוי באף אחד תודה לאל.
    הבעיה הזו מקבילה למעין גאונות על סף שיגעון עם עודף שכל/אינטליגנציה, לכן חשוב תחילה לשמור על יציבות ושגרה ולתנו לעצמכם את הזמן לפרוח לאט.
    ככה תתצליחו לכשתגיע אליכם ההזדמנות.
    לי נקראה ההזדמנות להגשים את חלום ההצלחה לאחר 20 שנה מהרגע שבו פרצה הבעיה. .
    מקווה שהועלתי, בהצלחה.

  20. מאת **Opinion:

    וואי נשמע ממש קשה מה שעברת… אבל תיהיי חזקה גם לי ניסו דפלפט ולמיקטל אבל בסופו של דבר ברוך השם ליתיום עשה את העבודה מאוד הייתי רוצה להתייעץ עם מישהוא שיש לו ניסיון במאניה לי אובחנה לפני שנה +- אבל אני בכלל לא בטוח שההבחנה נכונה 🙁 בקשתי עכשיו מהפסיכיאטרית שלי אפשרות להפסיק ולראות אם זה חוזר אני אפילו מוכן לקחת את הסיכון לחזור לאשפוז (דרך אגב ברזיליי זה ההמלצה שלי לאשפוז סוג של בית מלון בהשוואה למקומות אחרים….) אבל היא אמרה שאם תחזור לי מאניה בפעם השנייה יהיה מאוד קשה לאזן אותה שוב.
    לי אישית לא אכפת לקחת כדורים כל יום אבל ה"לייבל" של חולה נפש מפריע לי המווון אני בן 21 רוצה להתחיל את החיים על רגל ימין אבל לבנתיים כל בחורה שיצאתי איתה וסיפרתי לה שיש לי מאניה נעלמה מהר מאוד 🙁 זה לא משנה כמה אתה מצחיק מוכשר יפה הסטיגמה פשוט הורסת הכל ולמען האמת אני גם מבין אותן אז רק פעם אחת לנסות להפסיק זה באמת כזה גרוע?

  21. מאת שם בדוי בחורה:

    היי, גם אני סובלת מהפרעה דו קוטבית, (מאניה דיפרסיה). אני בת 21 ואושפזתי כמה פעמים כי לא שתיתי תרופות. גם לי יש קשיים למצוא בן זוג בגלל סטיגמה וכו'. ותאמין לי שגם אני לא פחות מוכשרת ויפה מאחרות… בכל מקרה לא כדאי להפסיק לקחת את התרופות פשוט כי אז המאניה חוזרת. (מניסיון). לדעתי תחפש פשוט אחת שתבין אותך וזהו. אל תפיק לקחת תרופות! אני כבר הפסקתי פעמיים וזה חזר. חבל פשוט על הבריאות.

  22. מאת **opinion המשך...:

    קודם כל תודה רבה על התגובה…השאלה שלי היא מנסיון שלך האם להתאזן בפעם השנייה זה באמת כזה "קשה"?
    גם אם הסטיגמה בעזרת השם אני יתמודד אבל קשה להמשיך עם הסימן שאלה הגדול הזה של האם אני בכלל "חולה"??!! ומצד שני אם זה באמת כזה קשה עד כמעט בלתי אפשרי להתאזן שוב עם המעט תרופות שאני נוטל (ליתיום בלבד) אז אוליי עדיף לי פשוט לאכול את הכובע.
    ממש דילמה אהה… תודה על האכפתיות

  23. מאת **opinion המשך...:

    דרך אגב מעניין אותי עשו\ עושים לך בעיות עם הרישיון? זה תהליך מסובך להוציא רישיון?

  24. מאת מאיה:

    שלום רב
    קרוב משפחה שלי חולה מזה שמונה שנים במאניה דיפרסיה. במשך השנים היו לו בערך שלוש פעמים של התקף מאני ובעקבותיהם הוא אושפז לתקופה קצרה, האחרון היה לפני כשנה. מזה תקופה ארוכה הוא שרוי בדכאון, והפסיק לקחת את התרופות לגמרי. הוא שיתף אותנו שהפסיק לקחת את התרופות למשך מספר שנים שבהן לא היה לו התקף. הוא לא רוצה לקחת שוב כדורים ומצד שני מצב הדכאון הוא קשה. יש טיפול כלשהו שלא יהיה כלול בו טיפול תרופתי? או טיפול להעלאת המצברוח ללא קשר לתרופות המחלה?
    תודה רבה.

  25. מאת בהצלחה וחג שמח.:

    בכל מצב את צריכה פסיכיאטר על פי חוק בקונבנציונלי.
    קנאביס אולי יכול קצת לשפר את הדיכאון.
    100 אחוז הוא צריך תרופה מייצבת. המחלה הזו מנדנדת את מזג מצב הרוח כמו מזג האויר לעומת מזגן בתוך הבית.
    הוא זקוק לתרופה מיצבת כדוגמת ליתיום או אחרים.
    ובמקביל תרופה נגד דיכאון שתתאים לו.
    זה עוזר רק אם מקפידים ליטול בזמן!
    לטווח הארוך יש חזה בעיות אחרות.
    האישפוזים רק מזיקים, עדיף להימנע מלהגיע למצב שמצריך אשפוז.

  26. מאת עלמה:

    יש לי הפרעה דו קוטבית כבר שנים רבות, אם כי אני לא מאובחן (ולא מעוניין בכך).
    רציתי לציין בפני המומחה (לא מערער על כך) שאני עושה שימוש מושכל בקנאביס, "סמים" כהגדרתו, אשר מסייע חד משמעית ובזריזות באפיזודות דכאון. למעשה, כאשר הקנאביס אינו נגיש עבורי, אני נאלץ למצות את האפיזודה עד תומה (לפעמים שבועיים בלי לצאת מהבית) בזמן שצריכת קנאביס עשויה לשחרר מהאפיזודה עד מספר שעות (ללא תופעות לוואי ברות הבחנה).
    כעת, אני לא מערער על מחקרים או ידע מקצועי, גם לא ממליץ על טיפול כזה עבור הציבור הרחב, אך אין יותר אמפירי מניסיון החיים, וחד משמעית קנאביס היא תרופה משפרת חיים עבורי. בלעדיה, ספק אם הייתי מסוגל להחזיק אי פעם עבודה. (וכאמור, התרופה לא תמיד זמינה עבורי, כך שהיו לי תקופות בלעדיה ואכן החיים הנורמטיבים שלי נפגעו)
    באופן כללי, אפילו אם אתה איש מקצוע, אני מציע להזהר בהמלצות כוללניות. לא תמיד מתאים לכולם ואני מוכן להעמיד עצמי עדות בפניך.

  27. מאת יוליה:

    היי מירה. אשמח מאוד לדעת איך יצאת מהמחלה ללא תרופות. אני מיואשת…תודה

  28. מאת יובל:

    אני גילית את המחלה בגיל 22 חוותי את כל אסונותיה בשני התקפים קשים שנגמרו באשפוזים בכפיה בעזרת פסיכיאטר מחוזי והיום 6 שנים מאז ההתקף האחרון אני מהנדס תעשייה מצליח, נשוי באושר, עטוף באנשים שאני אוהב ואני יכול להעיד רק דבר אחד:
    מי שרוצה להגיע גבוהה חייב לדעת איך ליפול, כמה שזו קלישאה חברים תשמרו על אופטימיות ותתמידו בדרך שבחרתם לא משנה גם אם אף אחד לא מבין אותה!!!
    שבוע טוב לכולם…!

    ********************** (<: [] :<( **********************

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.