פגשתי בחיים המקצועיים שלי אנשים רבים שסובלים מהפרעה דו קוטבית, (ביפולרית, הקרויה בשפת העם מאניה דפרסיה). במרבית המקרים, גם חולים שאובחנו לאחרונה וגם אנשים שאובחנו לפני שנים רבות קיבלו מפסיכיאטר בשלב כלשהו הסברים מלאים על המחלה ועל הטיפולים התרופתיים. אבל רוב הסיכויים שבשום שלב הם לא קיבלו הדרכה מה הם יכולים לעשות כדי להשפיע על על דפוס המחלה שלהם.
אחת הטעויות הנפוצות שלנו כמטופלים שסובלים ממחלה כלשהי היא לחשוב שאין לנו יכולת לשלוט במה שקורה לנו, והכל תלוי ברופא (או בפסיכיאטר). כמובן שאנחנו לא אשמים בכך שפרצה אצלנו המחלה (אפשר להאשים מליון גורמים אחרים, אך בדרך כלל מדובר בשילוב גורמים שלא יכולנו למנוע). יש דברים רבים שאפשר לעשות כדי להשפיע על המהלך של המחלה וזה נכון במיוחד אצל אנשים שסובלים ממחלה ביפולרית.
קחו אחריות על המחלה. שוב, זה לא שאתם אשמים במחלה, אבל כבר יש לכם אותה וכדי לצמצם את הסיכוי לאפיזודות חוזרות של מאניה או לדיכאונות מיותרים, אתם יכולים לקחת אחריות, למלא את החלק שלכם בטיפול, לחיות חיים בריאים יותר ולא ליפול למלכודות מסוכנות שאתם מכירים כבר.
קחו את התרופות כרשום. את מרבית התרופות שנועדו לטפל בדיכאון או במאניה אמורים לקחת באופן קבוע, מדי יום. אבל לא חסרים אנשים שלוקחים רק מדי פעם, או שוכחים לקחת כמה פעמים בשבוע, או סתם מפסיקים. אם יש תופעות לוואי שאתם לא יכולים לסבול, אתם צריכים לדבר על זה עם הפסיכיאטר שלכם. יכול להיות שיהיו לו כמה עצות איך לקחת את התרופה בצורה שתוריד את תופעות הלוואי, מבלי להפסיק את הטיפול.
אל תשתו אלכוהול. תמיד שואלים למה לא כדאי, בעיקר כי אלכוהול יכול לעשות כמה פעולות: יש לו השפעה על התרופות שאתם לוקחים והוא יכול לנטרל את ההשפעה החיובית של התרופות. בנוסף הוא יכול להשפיע על המוח ולהוציא אתכם משיווי משקל. חבל להגרר לאפיזודה מאנית בגלל בילוי של ערב אחד.
תישנו שבע עד שמונה שעות בלילה, כל לילה. חוסר בשעות שינה יכול להשפיע על מצב הרוח שלכם, על התפקוד ולהוציא אתכם מאיזון. חוסר שינה מתמשך משבש את החיים ויכול לגרום לכם לבקר את הפסיכיאטר שלכם יותר מדי…
תתרחקו מסטימולנטים ככל האפשר. קפאין, ניקוטין, משקאות אנרגיה, חגיגת וכמובן סמים. כל הדברים האלו יכולים להשפיע על איזון מצב הרוח שלכם, ובמיוחד אם הם גורמים לכם לפגיעה באיכות השינה שלכם.
פתחו הרגלים בריאים. תופתעו לגלות עד כמה הרגלי חיים וסדר יום יכולים להפחית מתחים מיותרים ולאזן את מצב הרוח שלכם. גם ספורט יכול להכנס כאן.
המנעו מטריגרים או מגורמים מעלי מתח. סיטואציות שאתם יודעים שיגרמו לכם להיות עצבנים מדי, מתוחים מדי או מרוגשים מדי יכולות להיות לא טובות עבורכם.
שתפו פעולה עם הפסיכיאטר ועם הפסיכולוגי שלכם. התייחסו אל הפסיכיאטר או הפסיכולוג שלכם כאל חברי צוות בתוכנית שלכם. הם יכולים לעזור לכם יותר אם אתם מגיעים אליהם באופן קבוע, ואם אתם מתייעצים איתם בנוגע לשינויים שאתם מתכננים לעשות בחיים שלכם, בין אם מדובר בטיפול תרופתי או טיפול אחר.
חנכו את עצמכם: ככל שאתם ובני משפחתכם יודעים יותר על המחלה, יש לכם יותר כלים להתמודד איתה כשהיא פורצת שוב.
תבקשו עזרה. האנשים סביבכם רוצים לעזור בדרך כלל, אבל לרוב הם לא יודעים מה לעשות. תגידו להם מה לעשות ואיך לעשות (וגם מתי לקחת צעד אחורה ולתת לכם להתמודד לבד). אם אתם מתקשים בהסבר אתם יכולים להביא אותם איתכם אל הפסיכיאטר כדי שיעזור לכם.
כל הדברים האלו נשמעים קלים מאד בתאוריה, אבל יחסית קשה לממש אותם, במיוחד אם אתם כרגע באמצע איפיזודה של דיכאון או של מאניה. אל תתרגשו אם לא כל הדברים הולכים בדיוק לפי הספר, הרי אף אחד לא מושלם. למרות זאת כדאי בטווח הארוך לנסות ולממש כמה שיותר דברים מהרשימה, ואם יש לכם טיפים משלכם, זה הזמן לכתוב אותם…
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או להרשם לטוויטר שלי.
10 טיפים לטיפול עצמי במחלה ביפולרית (מאניה דיפרסיה)
מחשבות אחרונות שלי
תרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון וחרדה בזמן הריון
כללים להתנהגות אנשי טיפול במדיה החברתית
מחשבות של אחרים
גדי: ה – SSR הפכו את חייהם של מיליונים ברחבי העולם, שהיו אומללים וחסרי אונים, והחזירואותם לחיים הנורמליים, לרוב...
א': שלום ד”ר וילנסקי, התרשמתי לטובה מהבלוג שלך וכמובן, רציתי להגיב על עניין התרופות מתוך ניסיון אישי. לפני כ-3...
גדי: כיצד באמת ניתן לומר שקיימת הפרדה מלאה ? הרי הגלישה ברשת ובמיוחד במדיה החברתית, קצת מעבירה אותנו מהחיים האמיתיים...
יעל א: כמו שכבר דיברנו פה פעם, זו הליכה על חבל כל כך דק. מצד אחד גם איש מקצוע הוא אדם, מאידך עבור המטופלים שלנו אנחנו...
ירדן לוינסקי: @דניאלה, זה כמובן תלוי במצב הספציפי של האדם
יום שני, 06 ביולי 2009 בשעה 9:27
שלום רב
כל כך נודה לך באם תפרסם מידע חדש או במקביל טיפים לעזרה עצמית לo.c.d.
האם טיפול אלטרנטיבי יכול להקל עוצמת מחשבות טורדניות במקום כדורים
שהשפעתם כמעט אפסית..
האם אי פעם אפשר לצאת מהצרה הזו.. גם הטיפול בc.b.t.השפעתו די מוגבלת לצערי….
יום שני, 06 ביולי 2009 בשעה 9:36
הרעיון הרכזי זה להבין ששי בעיה ולהתמודד איתה מנסיוני יש דברים שיכולים מאוד לעזור. פעילות גופנית, גם אם היא מתונה משפרת מאוד את מצב הרוח, אה, כן זה גם מעייף… בנוסף לכך טיפול בבעלי חיים מוסיף המון. זה מוריד עקה ומרגיע, חוץ מזה שבעל חיים עוזר לכל נושא סדר היום.
בנוסף, חשוב לדבר עם עוד אנשים שיש להם את ההפרעה, ללמוד מהם טיפים להתמודדות וכמובן לגלות שאתם לא לבד.
חושב לא לתייג את עצמכם כחסרי יכולת בגלל מצבי הרוח המשתנים. חשוב שתדעו שיש עוד כמוכם וזה אל עושה אתכם פחותים מאחרים…
רחל
יום שני, 06 ביולי 2009 בשעה 11:10
ישנה התערבות טיפולית שהוכחה כ-Evidence-base
שנקראת בעברית "ניהול מחלה והחלמה",
שעוסקת סביב הנושאים שנכתבו,
רק בשנתים האחרונות היא נכנסה לארץ והיא עוסקת בנושאים שנכתבו,
למתמודדים עם בי-פולר אני ממליץ לבדוק.
יום שני, 06 ביולי 2009 בשעה 12:07
ראשית, העצות האלה נכונות גם למי שאין לו הפרעה דו קוטבית, ובאופן כללי אם מיישמים אותן אפשר לחיות חיים שלווים ורגועים. הבעיה היא שאנחנו רוצים חיים שלווים ורגועים, אבל גם רוצים להתרגש ולהרגיש ולחוות כמה שיותר דברים – אחרת מה שווה כל השלווה הזאת.
אני אמביוולנטית בקשר לעצות שכתבת. מצד אחד הן יכולות לעזור למי שהתנודות אצלו קשות מדי והרסניות, מצד שני הן מציעות חיים קצת שקטים מדי, קצת מונוטוניים מדי. לטעמי, לפחות.
זה נכון שצריך וחשוב להיות בריא, גם בגוף וגם בנפש, אבל צריך גם לחיות, על הדרך…
יום שני, 06 ביולי 2009 בשעה 14:34
@האורגניזם – יש הבדל משמעותי בין אדם שמבחינתו זו רק אופציה, לאדם שחייו תלויים בכך. לדעתי, אדם שסובל ממחלה ביפולרית ומשתמש בממריצים, או מסתובב בלילות ולא ישן כי הוא מעדיף לבלות – משחק בחיים שלו ברמה היומיומית, ובנוסף משחק בחיים של המקורבים אליו.
זה לא אומר שאי אפשר לבלות ולהנות, זה לא אומר שהחיים הופכים להיות כמו במחנה צבאי, זה רק אומר שחשוב לקחת אחריות על המחלה, ולא רק כדי לא להיות חולה יותר.
יום רביעי, 08 ביולי 2009 בשעה 20:50
אני מאמינה שכל ביפולארי שמתמודד עם העניין יותר ממספר שנים מכיר היטב את הטיפים הללו וגם יודע כמה אכן גדולה תרומתם לשיפור התפקוד וייצוב מצב הרוח ועם זאת גם יודע כמה זה טריקי ולא פשוט בכלל.
יום שישי, 10 ביולי 2009 בשעה 5:15
הפתעת אותי עם המשפט הזה: "קפאין, ניקוטין, משקאות אנרגיה, חגיגת וכמובן סמים". מבחינה סמנטית, אפשר להבין מזה שכל מה שמנית לפני ה"כמובן סמים" זה לא סמים. מבחינה מקצועית, האם היית מתרשם מפסיכיאטר שאומר לך לא לקחת "תרופות"? תחום החומרים המוגדרים כסמים הוא מספיק רחב ומגוון כדי להצדיק התייחסות ספציפית לכל סם, או לפחות למשפחות שלהם (אופיום והרואין, חשיש גראס). אם ההגדרה היחידה שלך למונח "סמים" הוא שהם לא חוקיים, זאת רחוקה מלהיות התייחסות רפואית.
יום שישי, 10 ביולי 2009 בשעה 14:27
@ ברכה. כל החומרים האלו הם חומרים פסיכואטקיבים במידה זו או אחרת. מבחינת האדם שסובל ממחלה ביפולרית לא כדאי להתעסק עם אף אחד מהם, ובמיוחד עם המעוררים שביניהם. גם אלו שלא מעוררים במיוחד יכולים להיות בעייתיים עבור אנשים מסויימים עם מחלה ביפולרית. יש לי מטופל שבכל פעם שהוא חוזר לעשן גראס הוא נכנס לאפיזודה מאניפורמית קשה במיוחד. הבעיה היא שלקח לו יותר מדי זמן ללמוד את הלקח. יש כמובן אחרים שזה לא עושה להם מאניה.
יום חמישי, 10 בספטמבר 2009 בשעה 22:52
ירדן מה לגבי תזונה? האם מזונות מסויימים יכולים להשפיע ישירות על המצב? ומה לגבי תוספי מזון כמו 5HTP אבן הבנין לסרוטונין או חומצות שומן מסוג אומגה או ויטמינים מסויימים – האם יש לך נסיון והמלצות? תודה על כתיבת המאמר וההתיחסות להערות – אכן פיתוח רגישות, מודעות ואסטרטגיית חיים יכולים לחולל שיפור עצום!
יום ראשון, 13 בספטמבר 2009 בשעה 11:36
@טל, אין שום הוכחה משמעותית (יש מחקרים קטנים בלבד שלא יכולים לרמז על שום דבר).
ספציפית לטריפטופאן (אבן הבניין של סרוטונין) יש דווקא הרבה מחקרים שהראו שלמרות שהוא עולה עם נטילתו הוא לא משפיע משמעותית על ריכוזי סרוטונין ובוודאי שלא משפיע על המחלה.
בנוגע לאומגה 3 – ישנו מחקר קטן שהראה שזה עוזר, אבל מחקרים גדולים יותר הראו שזה לא משפיע בכלל למניעת מאניה או שינויים במצב הרוח, אבל אם משתמשים במינונים גדולים מאד זה יכול להוות תוספת יעילה לטיפול בתרופות אנטי דיכאוניות (כלומר לבד זה לא מספיק).
בנוגע לויטמינים – אין שום הוכחות רציניות.
יום ראשון, 18 באפריל 2010 בשעה 23:59
כל הטיפים האלה מתייחסים רק למאניה דפרסיה או שזה גם למחלות נפש אחרות כמו דיכאון ובעיות קשב וריכוז למשל
יום שני, 12 ביולי 2010 בשעה 16:01
אני לוקה במחלה מגיל 18 כ 16 שנה אני מטופל בעזרת כדור שנקרא פרפנאן שמונה מ"ג וכן קלונקס 0.5 פעמים ביום וכן דיקינאט אני מעוניין לדעת האם טיפול זה טוב להפרעה או שכיום המצאו טיפולים נוספים משום שלאחר שאני לוקח את התרופות חיי משתנים לגמרי כאילו אני אדם אחר לחלוטין אדיש מדוכא וחששן …
יום שבת, 17 ביולי 2010 בשעה 23:39
אני טופלתי בנוגדי דיכאון ריסיטל ציפרלקס במשך כמעט שנה וזה לא עזר לי רק החמיר לי את המצב והרגשתי שמח יותר מידיי ממש כמו היי של אקטזי חוסר ריכוז חוסר אחריות על החיים פשוט מרחף
הפסקתי עם התרופה הזאת
ועברתי לוולבוטרין שיותר מוכרת בשמה המסחרי זיבאן התרופה לגמילה מעישון רק במינונים שונים
עברתי לתרופה הזאת כדי שיהיה לי ריכוז ולצאת מהדיכאון בלי לרחף ולהיות כמו מטורף כל היום
ובאמת זה התחיל לתת לי ריכוז אבל זה נתן לי ריכוז עד כדי שיגעון התחלתי לדמיין דברים ולהכנס לסרטים יותר מידיי
הפסקתי גם עם התרופה הזאת ישר ואז הבנתי שאני חולה במאניה דיפרסיה להגדרת הפסיכאטר שלי והפסיכיאטר אמליץ לי על תרופות שמייצבות את מצב הרוח כמו למיקטל לתיום אבל אני אמרתי דיי אני לא לוקח שום תרופה כימיית אני מתחיל להתמודד ולימצא פתרונות אחרים
הפסקתי עם כל התרופות והתחלתי ליטול תוספי תזונה טיבעיים שאני מכיר שעוזרים.
כיום אני לוקח רמוטיב שמאוד מאזן את המצב רוח מה שהרבה לא יודעים ואומגה 3 במינון הגבהה
ושומר על הכללים שהרופא המליץ כאן שבאמת קטנים אבל מאוד משמעותיים ואני מרגיש מצויין יציב שחבל על הזמן..
וזה עדיף מכל התרופות הכימיות שלא מסתדרות עם הגוף וגורמות למלא תופעות לוואי..
הכלל אומר מה שטיבעי יותר מסתדר עם הגוף ואני מרגיש את זה עליי
אומנם יש דברים טיבעיים מסוכנים רק צריך לדעת ולהבין מה טוב ומה לא ..
ועובדה שכל מי שלוקח רמוטיב בדרך כלל לא הפסיק איתה והיא הסתדרה יפה עם הגוף והגוף מקבל אותה טוב מאוד כי הגוף שלנו הוא טיבעי וטיבעי מקבל טיבעי
אבל עם כל הנוגדי דיכאון הכימיים והתרופות לאמניה דיפרסיה שאין לה הסבר מדעי מפורט ממה היא נגרמת רוב האנשים מפסיקים עם התרופות האלה אני מכיר הרבה כאלו מיתוך ניסיון וזה כי הגוף הטיבעי שלנו לא מקבל טוב את הכימי ולכן מופיעות כל התופעות לוואי
וגם אלה שבכוח ממשיכים עם כל התופעות לוואי אפשר לראות עליהם שהם לא אותם האנשים שהיו לפני התרופה הם כבר לא אנושיים ומעניינים ויצרתיים פשוט שיבטו להם את המוח
וכנראה שהשיבוטים והתיכנותים האלה לא עובדים ויותר מיזה הם בסוף גם מתפוצצים עד כדי התאבדות וזה בגלל שיש מלחמה בין הבן אדם עם עצמו הוא מרגיש כאילו מת מבפנים משהו לא מרגיש לו טוב ואמיתי כי אין מה לעשות ככה אלוקים ברה אותנו יצירתיים עם שינויים במצבי רוח שעושים אותך שונה ומיוחד שיוצר יצירות שבלי אותה המחלה כביכול לא היו נולדים לעולם והרבה מהיצירות הגדולות ביותר הם מאותם האנשים המיוחדים האלה שהגיעו לרמה של מאניה שנתנה להם יצירתיות שאין כדוגמתה ואלוקים גם נתן את הפתרונות הטיבעיים כדי לטפל וךאזן את עצמינו כמה שאפשר ויותר מיזה זה כבר מי שאתה וצריך לדעת שככה אני ויש לי את היכולות המיוחדים רק לי
ומי שמאמין בקדוש ברוך הוא יודע ורואה עד כמה הוא גדול ומרפא באמת את כל המחלות נפש שקיימות עם כל הגדרות הלא מובנות למיניהם שהפסיכאטרים נותנים
ולכל אדם שיש לו מאניה דיפרסיה הקדוש ברוך הוא רצה שהוא יהיה ככה מיוחד כי יש לו יעוד ויכולות יותר מהרבה נשמות יש לו נשמה גבהה ומי שמדחיק את כל זה הקדוש ברוך מייסר אותו לכן צריך להבין שהטיפולים הכימיים לא מטפלים באמת בשום בעיה רק מדחיקים אותה לפינה עד כדי כך שהיא מתפוצצת בפנים..
והדת היהודית מאוד עוזרת לי בפרט לגלות מי אני מה אני מה יעודים בעולם ואיך המחלה הזאת היא בעצם משהו כל כך מיוחד ואני מרגיש מאוד מיוצב ככול שאני יותר מתחזק בדת היהודית כי זה מה שבאמת הנשמה צריכה כדי לאזן את עצמה
מקווה שמי שיקרא את זה יבין ויתחיל להתחבר יותר לעצמו ….ולדת היהודית בפרט שהיא מרפא כל נשמה ונשמה וככול שהנשמה גבוהה יותר היא יותר סובלת אם היא אנחנו נברח מבוראנו
תודה