גם אני חובב טכנולוגיה. עבדתי במסגרת חברות אינטרנט לפני שהתחלתי את ההתמחות בפסיכיאטריה, הקמתי פרוייקטים של רפואה מקוונת וגם כיום אני מעורב בכמה רעיונות שיכולים לשפר את הטיפול הרפואי באמצעות כלים טכנולוגיים. מצד שני, אני גם ראליסט.

כיום, אנו נמצאים במרוץ חימוש טכנולוגי שמטרתו אוטומציה של התהליכים שקשורים במין האנושי. מחשבים ומערכות אוטומטיות נבנים ומחליפים אנשים בתהליכים שבהם יש פעולות סדרתיות רבות ושלא דורשות מעורבות אדם. גם ברפואה אנו רואים כיצד מערכות ממוחשבות מחליפות תהליכים של קבלת החלטות: אלגוריתמים מתריעים בפנינו באימייל שאנחנו צריכים לבצע בדיקה כזו וכזו על פי פרמטרים שנקבעו על ידי מומחים עלומים. רופאים מקבלים התראות על התנגשויות בין תרופות כשהם בוחרים תרופה חדשה בתוך מערכת הרישום של קופת החולים. התראה מתקבלת בסלולרי של הרופא כאשר המטופל בבית החולים מעלה לחץ דם או מוריד את קצב הנשימה. תוכנות ממוחשבות מפענחות MRI ואומרות לנו איפה הגידול ומה השלב שלו.

צריך להבין – אנשים טועים. גם הרופאים הכי טובים מקבלים לפעמים החלטות על בסיס נסיון, ידע אישי ואינטואיציה. גם הרופאים הטובים ביותר יכולים לטעות ואם יהיה משהו שיתפוס את הטעות שלהם ויתן להם יעוץ או התראה על טעות אפשרית הרי שאיכות הטיפול תשתפר. יש לאוטומציה של תהליכים יתרונות רבים וכולם רוצים שהטיפול יהיה יעיל יותר, עם פחות טעויות ופחות בזבוזים.

לאחרונה פגשתי מטופלת חדשה. באמצע הפגישה היא שאלה אותי מדוע אני כותב את האינטייק ביד ולא מקליד במחשב. זו שאלה מעניינת מפני שרק לאחרונה התחלתי להשתמש בתוכנה חדשה לניהול הרישומים של הפגישות. התשובה שלי היתה שלמרות שאני מבזבז זמן על כתיבה וסיכום במחשב אחר כך, מצאתי שאם אני מתעסק עם המחשב זה פוגע בקשר שלי עם המטופלים ולכן אני מעדיף להשקיע טיפה יותר ולסכם אחר כך, מאשר לכתוב ישר במחשב. אפילו קשר העין עם המטופל נפגע כשעסוקים במחשב.

המחשוביזציה של הרפואה גורמת לנו לפעמים לשכוח משהו מאד חשוב: המטופלים הם בני אדם והרופאים הם בני אדם, והסתמכות על טכנולוגיה גורמת לבעיות אחרות, לפעמים חדשות לחלוטין. כמות הרופאים שיכולים היום לזהות אוושה בלב בלי מכשיר אקו או להעריך את משקל העובר בלי אולטרהסאונד היא אפסית. לא בטוח שמספר הטעויות ירד בצורה משמעותית. כמות הזמן שהרופאים מתעסקים בטכנולוגיה עולה וכמות הזמן שהם מקדישים לאינטראקציה עם המטופלים שלהם יורדת.

הטכנולוגיה צריכה לשרת אותנו, לא אנו אותה.

אתם מכירים את הבדיקות השנתיות שאנשים עושים אצל הרופא? הולכים לרופא פעם בשנה ומבקשים "בדיקות". בארץ קוראים לגרסה המשודרגת 'סקר מנהלים' (עוד פיקציה כי כולם עושים את זה, לא רק מנהלים). סקר מנהלים הוא כלי לבצע בדיקות מרוכזות של מדדים רפואיים שונים אצל אדם במטרה לסכם את מצבו הרפואי ולתת המלצות להמשך. במשך שנים סקר המנהלים הפך יותר ויותר פופולרי וכיום רבים הולכים מדי שנה לרופא לצורך בדיקות כלליות, גם כשאין להם שום דבר שמפריע להם. נשמע נהדר נכון?

בשנת 2012 הקוקרן קולבוריישן ביצעו סקירה מקיפה של מחקרים הבודקים את התוצאות של מבדקים כאלו, על אוכלוסיה של מעל ל 180000 נבדקים. המסקנה: אין שום הוכחה שיש לבדיקות האלו תועלת כלשהי. למעשה, מעקב משנת 1963 עד 1999 הראה שהבדיקות השנתיות האלו, במקרים שאין לאדם תסמינים או סיבה ממשית לביצוע הבדיקות לא הורידו את שיעורי התמותה בכלל ובאופן ספציי את שיעורי התמותה מסרטן או ממחלות לב. התוצאה: בארה"ב ממליצים עכשיו שלא לעשות סקר מנהלים. אם יש לכם בעיה ספציפית תבדקו אותה, אל תלכו סתם לבדיקות. יותר מכך, מסתבר שבדיקות ללא סיבה גם יכולות לגרום לסיבוכים ולכאב.

למה אני מספר את כל זה?

כיום הסביבה שלנו מלאה מכשירים שיכולים לרשום עלינו מידע בעל משמעות רפואית בצורה אוטמטית לחלוטין.  גם מעקב דופק על ידי צמיד ספורט כמו Fitbit זה סוג של בדיקה. הנה מוצץ שמשדר לאייפון של האמא המודאגת את רמות החום של התינוק החמוד שלה והטלפון מצפצף כל פעם שהחום עולה מעל 37.5 מעלות.

יש טכנולוגיה חדשה באוויר. קוראים לה מחשוב לביש. המחשוב הלביש מאפשר בהיבט הרפואי לאסוף מידע על האדם שעונד את הצמיד, את השעון או החגורה ולשדר את המידע לאפליקציה כזו או אחרת. המידע מנותח ומועבר או שלא מועבר לרופא ואז מישהו צריך להחליט מה עושים עם המידע הזה. המידע הזה לא שונה בהרבה מבדיקות דם, מצילומי רנטגן או מקולונוסקופיה וירטואלית. זו בדיקה רפואית שמייצרת מידע רפואי. חלק מהמידע הזה יכול להיות רלוונטי וחלק יוביל להחלטות שגויות והוצאות רפואיות מיותרות.

למה? כי לכל בדיקה יש false positive  וגם False negative. מישהו חשב על האפשרות שמידע כזה יאבחן התקף לב כשאין התקף לב? האם האמא מהאפליקציה של המוצצים יודעת שלפעמים תנודות בחום התינוק נחשבות תקינות, ושלכל אדם ותינוק יש עקומת חום שונה? לפעמים נוכל לאבחן משהו בשלבים מוקדמים ולפעמים נאבחן משהו שאין לו משמעות אבל נגרום למטופל לחרדה מיותרת. ואני לא מדבר אפילו על האפשרות של טעות באלגוריתם. הרי ככל שאנו מסתמכים יותר על מערכות אוטומטיות כך הכישורים שלנו לקבל החלטות שמבוססות על ידע מתדרדרים.

ככל שהאוטומציה תספק לנו יותר מידע אנו נאלץ להתמודד איתו. בחגיגת האפליקציות והטכנולוגיות הרפואיות יש גם מקום לבני אדם ולשיקולים נוספים. אני לא טוען שכל הטעויות האלו יקרו, אלא שהן עלולות לקרות – ולכך אנחנו צריכים להיות מוכנים.