פוסט אורח: על חזרה לעבודה אחרי לידה
רשימת אורח מאת הללי ווגמן-רולניק
בשנה האחרונה "מחאת התינוקות" צוברת תאוצה, והשבוע הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה, רפורמה בתקופת הלידה, מגיעה לועדת השרים. זו הזדמנות לדבר קצת על אמהות, קריירה ומה שבינהם…
אחת ההחלטות החשובות שאמהות צריכות לקבל, זמן קצר אחרי הלידה זה האם ומתי לחזור לעבודה. מה שמכונה "חופשת הלידה" , אורכת בסך הכל 14 שבועות, מתוכן חלק גדול מהזמן את עסוקה בלשרוד, בלנסות לזכור איזה יום היום ובאיזה שעה התור לטיפת חלב.
עוד לפני שהספקת ממש להזכר מי את ומה היית לפני הלידה , מסתיימת חופשת הלידה ואת נאלצת לקבל החלטה לא פשוטה לגביי חזרה לעבודה. יכול להיות שבחודשי ההריון היו לך בראש תסריטים שונים: שתשארי בבית עם התינוק ותהני מכל רגע או שאולי תסריט בו תחזרי צ'יק צ'ק לעבודה כי את לא טיפוס של בית, כך או כך כשזה מגיע למציאות את מגלה שמה שחשבת על עצמך ועל החיים "קצת" משתנה. וההחלטה שנראתה הגיונית בהריון, לא בהכרח נראית הגיונית לאחר הלידה.
באמהות, כמו באמהות גם לאחר שקיבלת החלטה, זה לא כל כך פשוט. כי אם החלטת לחזור לקריירה "כרגיל" קרוב לוודאי שמתגנב לו חשש שמא אני אמא לא מספיק טובה, אולי הוא יאהב את המטפלת יותר מאשר אותי, או שאפספס רגע משמעותי ובלתי נשכח בהתפתחותו. לעומת זאת, אם החלטת להשאר בבית ולוותר לזמן מה על הקריירה שלך, עדיין יש ימים שאת מרגישה שאת "מתבזבזת", שאת צריכה להתמודד עם תחושה שאחרים אולי מפחיתים מערכך ועדיין קיימת צביטה של ספק או ערגה לעבודה.
שאלת השאלות – האם ומתי לחזור לעבודה
ההחלטה האם לחזור בכלל לעבודה לאחר הלידה ואם כן – מתי לחזור היא החלטה אישית מאוד, משתנה מאישה לאישה בהתאם לתחושותיה, לתפיסות ההוריות שלה, למידת הסיפוק מהעבודה וכמובן בהתאם למצב הכלכלי (אם כי בהתחשב בהוצאות הטיפול בילדים, החזרה לעבודה לא תמיד משתלמת מבחינה כלכלית)
יש אמהות שמחכות בקוצר רוח לחזרה לעבודה, ליציאה מהבית, לפגוש מבוגרים נוספים ולהרגיש שהן "חוזרות לעצמן", לשאיפות ולרצונות שלהן שהיו שם עוד לפני שהגיע התינוק הקטן המתוק ובואו נודה באמת..התובעני. יש אחרות ששאיפתן היחידה היא להשאר בבית עם תינוקן לנצח. להקדיש את עצמן ולהתמסר כל כולן לטיפול בתינוק.
רב האמהות הן איפשהו "באמצע" , רוצות "גם וגם" גם להתמסר לטיפול בתינוק ובו בזמן לחזור לשגרה שלפני לידתו.
אז איך מחליטים?
במקרה זה האמירה המעט קלישאתית "אמא טובה היא אמא שטוב לה" משחקת תפקיד מרכזי בהחלטה. ישנן עדויות מחקריות שמעידות כי אימהות שמרוצות מחייהן מצליחות להיענות בצורה טובה יותר לצרכים הרגשיים של ילדיהן.
כמה עצות פרקטיות:
- היי קשובה לעצמך ככל הניתן ונסי לסנן קולות שיפוטיים חיצוניים ופנימיים שאומרים מה "צריך". בדקי עם עצמך מה מתאים לך וזה בסדר גם לשנות את דעתך מספר פעמים.
- זכרי שאין פתרון "מושלם" ולכל החלטה שתקבלי יש יתרונות וחסרונות
- נסי למצוא פתרונות ביניים כמו לחזור לעבודה אבל להוריד אחוזי משרה, או לעבוד אותן שעות אבל חלקן מהבית
- שתפי והתייעצי. את לא לבד בבילבול הזה. בחברה שאנו חיים בה רב האמהות חוות את מה שאת חווה. כשתשמעי אמהות נוספות זה עשוי לעזור לך לחדד לעצמך מה חשוב לך יותר ומה פחות
חשוב לציין שהבלבול והעוצמות הרגשיות הן שיקוף של החברה שלנו. הדילמה הזאת לא הייתה קיימת במאה הקודמת בחברה שהייתה יותר מסורתית. ואולי חשוב שנכיר בכך שהפמיניזם האמיתי הוא להגשים את עצמך על ידי כך שתאפשרי לעצמך את זכות הבחירה.
נסכם במילותיו החכמות של הפסיכולוג דניאל סטרן (2000) "אין מנוס מלהתפשר, אבל בחוכמה, תוך מתן מלא המשקל לצרכיו של התינוק שלך, למציאות הכלכלית שלך, לעתידך כאדם אבל גם לעצמך כאם בהווה ובהמשך חייך"
הללי ווגמן רולניק, פסיכולוגית במרכז רזולוציה, עוסקת בייעוץ תמיכה והדרכה בתחומי פריון, הריון והורות. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית-חינוכית, אמא לשלושה, ביניהם זוג תאומים
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
2 תגובות לרשימה ”פוסט אורח: על חזרה לעבודה אחרי לידה“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום רביעי, 01 במרץ 2017 בשעה 20:05
הרשימה מתארת מאוד יפה את הדילמה של האישה.
מחכים לכתבה על השפעת העמדה של בן הזוג
יום רביעי, 06 ביוני 2018 בשעה 3:41
כאמא שעובדת מהבית טיפלתי בבני שנה עד ששלחתי אותו לגן ובביתי שנה ושמונה חודשים.
ראשית . אני סבורה שהמצב שתנוקות בני 3 חודשים נזרקים למטפלת או פעוטון או תינוקון אינו טבעי. אינו נורמלי ואינו בריא.
זהו מצב שנוצר לאור אילוצים של אמהות לצאת לעבודה אולם כיום התהפכו היוצרות ויש אנשים שסבורים שזה האידיאל.
זה הגיע לרמה שכשהחלטתי להשאיר את ביתי עימי עוד שנה קיבלתי ריקושטים מהסביבה שיהיה לה פיגור חברתי ….למרבה האירוניה התינוקת המתוקה הזו לא בכתה יום אחד בגן!!!! והיא ילדה מאוד חברותית . אהובה . ומקובלת ברוך השם….
לא זו אף זו כאדם אינטלגנט שהצטיין בלימודיו כל השנים ואף סיימתי תואר שהיה יוקרתי בזמנו היו לא מעט אנשים בסביבה שהרימו גבה על העובדה שנשארתי בבית לטפל בילדיי והיו אף תגובות של זלזול כאילו הרמתי ידיים ואני בוחרת בדרך הקלה (אגב. היה מעורב בתגובות גם אלמנט של קנאה אך נניח לכך כרגע)….
אז ראשית – אני סבורה שזה הדבר הטוב ביותר שיכולתי להעניק לילדיי.
בעוד שילדים להורים קרייריסטים שהילדים היו במסגרות מגיל צעיר רוב דעות היום נטו לסבול מחרדת נטישה – ילדיי הרגישו אהובים. בטוחים ויצאו לישון אצל משפחה או חברים מגיל צעיר יחסית בלי בעיה כי הרגישו כנראה חוף מבטחים….
שנית – דווקא עבורי באופן פרטי כאדם שאפתן ולא כאמא מלבד העובדה כי לא היתה לי ככ תמיכה טכנית וסיוע פיזי עם הילדים והייתי צריכה לתפקד סביבם כמעט לבד 24 שעות . 7 ימים בשבוע – מה שלא ממש איפשר טכנית את יציאתי לעבודה מחוץ לבית – הרגשתי לא פעם מבוזבזת ומפוספסת וחוסר נוחות על כך שהסביבה ממש לא מבינה אותי…..גם אם שיכלית הבנתי שגם כלכלית זו היתה ההחלטה הנכונה עבור התא המשפחתי…..
אז מה שיוצא מכל הסיפור הארוך הזה שהנושא של אמהות וקריירה ככ זרם בדמי משך שנות גידול ילדיי וככ הציק לי שכתבתי ספר בנושא שגנזתי מסיבות שונות ואולי יום אחד אף יראה אור….
המסקנה שלי מניסיוני האישי שהחברה מתוכנתת לחשוב בצורה שגויה לדעתי והפכו את הכורח להכרח וזה בעיני שורש של הרבה בעיות בחינוך ובתא המשפחתי והזוגי…..אבל זה לא קשור לפה.