כבר יותר משמונה חודשים שמפונים מהצפון, מקרית שמונה ועד חניתה, צופים באימה בחורבן הבתים והשכונות שבהן התגוררו עד לשנה שעברה. הם רואים סרטונים באינטרנט של אש שמגיעה לבית השכנים או של טיל שפירק את הבית שלהם, ולא יכולים לעשות דבר.
נינה היא בלרינה מוכשרת שחברה בלהקת מחול שעומדת להציג את "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי. תומאס, המנהל של הלהקה מחפש רקדנית חדשה לתפקידים של הברבור הלבן התמים והשביר אודט והברבור השחור החושני והאפל אודיל. נינה ניגשת לאודישן ומקבלת את התפקיד של אודט, בזמן שלילי, רקדנית חדשה בלהקה מקבלת את תפקיד אודיל. נינה מקנאת בלילי ותחושת חוסר הביטחון שלה מתגברת. נינה מתחילה לפגוע בעצמה פיזית ונפשית. היא חותכת את עצמה, לוקחת סמים ומתנהגת בצורה הרסנית כלפי עצמה ואחרים. היא אובססיבית לגבי התפקיד של הברבור השחור, ומוכנה לעשות הכל כדי לזכות בו.
בחברה בה אנחנו חיים, העיסוק בבריאות האישית שלנו הפך לעניין מרכזי וחשוב. אנשים רבים יותר ויותר מודעים לצורך בשמירה על הגוף והנפש שלהם במטרה לשפר את רווחתם, ומשקיעים זמן ומשאבים כדי להגיע ליעד הנכסף. אבל כפי שאנו שואפים ליותר שליטה על הבריאות שלנו, אנחנו עלולים גם לאבד שליטה על העיסוק בבריאות.
מילים. כמה מילים שקיבלו משמעות חדשה בזמן מלחמת חרבות ברזל. מורה נבוכים.
לרוב אנחנו משתמשים/ות במונח 'אנשים חזקים' כדי לתאר את אלו שעשו משהו יחודי בתנאים קשים. ספורטאים כמו סימון ביילס או סטפן קרי או להבדיל אלי ויזל ואנדריי סחרוב. לעומת זאת, רק מעט פעמים אנחנו נחשוב על עצמנו כ'אנשים.נשים חזקים.חזקות', אולי כי אנחנו גם מכירים/ות את החולשות שלנו (בניגוד להכרות שלנו עם התדמית של אותם אנשים חזקים), או שאנחנו לא מכירים/ות בחשיבות של המעשים שלנו.
דיספוריית דחייה (Rejection sensitive dysphoria) הוא מצב שבו אדם מרגיש כאב נפשי אינטנסיבי לאחר חוויה של דחייה. המונח הזה, אינו מונח מקצועי ולא מדובר בסימפטום או אבחנה מוכרים באופן פורמלי, אבל מדובר במושג שבו משתמשים רבים בהקשר של אבחנות מסויימות.