וירוס הקורונה והפחדים שבעקבותיו יוצרים טשטוש בין מה שנחשב התנהלות אובססיבית קומפולסיבית לבין התנהגות אחראית וזהירה.
באופן יחסי, קל לזהות בעיות נפשיות. רובנו מסוגלים לזהות חרדה, דיכאון או סטרס. אנחנו מסוגלים ברוב המקרים לראות מתי ההתנהגות של מישהו משתנה או שהיא חריגה. אבל כשאנחנו מנסים להבין מהי בריאות נפשית טובה זה הולך ומסתבך.
כל אחד יודע שהדרך לטיפול מוצלח מתחילה באבחנה מדוייקת ככל האפשר, אבל זה לא תמיד כל כך קל כמו שהיינו רוצים. יש מספר דברים שיכולים להפריע בדרך אל אבחנה ברורה ומכיוון שלצערנו אבחנות פסיכיאטריות עדיין לא מגובות בסמנים ביולוגים ברורים (למרות שכבר מתחילים לראות סימנים לכך), אלא מבוססות על התרשמות קלינית יש עדיין מספר גורמים שיכולים להוביל לכך שהאבחנה תתעכב או תהיה שגויה.
מריחואנה רפואית היא טיפול שהופך יותר ויותר מקובל בישראל למגוון של התוויות. יותר ויותר פעמים אני נשאל אם אני יכול לרשום למישהו המלצה לקבלת מריחואנה.
אחת הטענות הנפוצות ביותר בנושא הפרעות נפשיות היא הטענה שמדובר באבחנות 'לא מדעיות' שמבוססות על חלוקה מלאכותית של תסמינים.
אנחנו אוהבים הגדרות. הם שמאלנים ואנחנו ימנים. הם אשכנזים ואנחנו ספרדים. הם מקובלים, מגניבים ואנחנו עוד יותר. לתיוג יש תפקיד חברתי חשוב. התיוג עוזר לנו להסתדר במרחב. להרגיש שייכים למשהו, לבדל את עצמנו ממשהו אחר ולהרגיש בטוחים.