יש הרבה אנשים שמרגישים שהפרפקציוניזם שלהם מהווה את אחד היתרונות המשמעותיים שלהם בהתנהלות היומיומית, שהפרפקציוניזם נותן להם יתרון על אנשים אחרים בזכות הקפדה על פרטים, ארגון וסדר, יכולת הבנה של התמונה הכללית ומוטיבציה לגרום לכולם להפיק מעצמם את המקסימום האפשרי. אבל לפרפקציוניזם יש גם חסרונות.
אחת הבעיות הקשות סביב הפרעות נפשיות היא שרבים (ואפילו חלק מאנשי המקצוע) מתקשים לתאר לעצמם מה עובר על אדם שסובל מהפרעה נפשית. בין אם מדובר בדיכאון , בסכיזופרניה או בהפרעת חרדה, קשה לאנשים לתאר לעצמם באמת במה מדובר ועוד יותר קשה להם להסביר את זה לאחרים.
בין ההתנהגויות האנושיות יש מגוון תופעות כפייתיות כאשר הידועה שביניהן היא טריכוטילומניה. אבל לטריכוטילומניה יש בת דודה שפחות מוכרת בציבור אבל היא מציקה לא פחות שנקראת דרמטילומניה ואפילו אנשים מתחום הפסיכיאטריה לא תמיד מכירים את התופעה.
מאניה דפרסיה, אשר מוכרת גם כהפרעה דו קוטבית או הפרעה בי פולארית, היא הפרעה נפשית המתאפיינת בשינויים משמעותיים ולפעמים גם קיצוניים במצב הרוח. אדם הסובל ממאניה דפרסיה נע בין קטבים של מצב רוח מרומם ופעילות יתר – הנקראים מאניה או היפומניה בשפה הרפואית – ובין תקופות של דיכאון המתבטא בירידה במצב הרוח, חוסר עניין והנאה מפעילויות והפרעה תפקודית ניכרת. משך תקופות הללו נע מכמה ימים ועד כמה חודשים. לעיתים תקופות אלו קצרות ומשתלבות בחייו של האדם והוא לא מודע שיש לו מאניה דפרסיה.
שלפוחית ביישנית היא סוג של חרדה חברתית בה מעורבת מערכת השתן, ומתאפיינת בקושי עד חוסר יכולת להשתין במקומות ציבוריים. הגורם העיקרי להפרעה הוא פסיכולוגי לחלוטין אולם במצבים מסויימים יכולה לגם להתפתח בעיה פיסיולוגית עקב כך שאדם לא יצליח לעשות את צרכיו במקום ציבורי.
באופן רשמי, דיכאון קל הוא תחושה קלה ומתמשכת של דיכאון אשר לא מגיעה לעוצמות של דיכאון מאג'ורי. האנשים ממשיכים לעבוד ולתפקד, הם לא בוכים מהבוקר עד הערב, הם לא חושבים על התאבדות או על מוות. הם פשוט מבואסים.
האם אנחנו צריכים להתייחס לדיכאון קל ברצינות? יש אנשים שטוענים שאנחנו לוקחים בעיות אנושיות טבעיות כמו עצבות או דכדוך והופכים אותן להפרעות פסיכיאטריות. האם דיכאון קל הוא בכלל בעיה?