האם אפשר באמת להתמכר למשחקים כמו קנדי קראש ואנגרי בירדז או ששוב מדובר בטרנד חולף של התקשורת?
עבור אנשים רבים, הרשת היא כמו בית. כמו בבית, אפשר לבנות שם מקום משלך עם נוכחות וחמימות של בית. כמו בחיים אפשר לעבור דירה ואפשר לשפץ. אבל בית אמיתי הוא לא רק קירות, אלא הוא המקום שלך ולא של הקבלן.
הסחות הדעת ברשת פוגעות ביכולתנו לתפקד. מדוע כל הפיתויים האלו כל כך חזקים ומתגברים על הצורך האמיתי להיות פרודוקטיבים? למה אי אפשר פשוט לחכות עד לסיום העבודה?
אכזבה גדולה, קבעו עיתוני העולם. השקה מאכזבת, טענו פרשני הטכנולוגיה. האם אבד הקסם ומה קרה לנו שאנחנו כל כך מאוכזבים?
זהו תקציר של הרצאה שהעברתי בכנס "העצמה דיגיטלית: מושגים ישנים משמעויות חדשות". ההרצאה שלי עוסקת בתחום שמעניין אותי במיוחד, האינטראקציה בין טכנולוגיה לבין הנפש של המשתמשים בטכנולוגיה. אני עדיין מחפש מקומות נוספים להעביר את ההרצאה.
אני ייודע שזה די מוזר לדבר על פייסבוק במונחים של כישלון כאשר מדובר בחברה שעומדת להנפיק בשווי שקרוב למאה מליארד דולר ושיש לה 850 מליון משתמשים רשומים (יותר מעשירית מאוכלוסיית העולם). הפעילות היומית של מאות מליוני המשתמשים שלה מצליחה לאיים על ענקיות אינטרנט אחרות ולהשפיע על מדינות שלמות. פייסבוק היא הצלחה בכל מובן אבל למרות זאת, אפשר לראות שם את הניצנים של הקריסה של המודל שעליו היא פועלת.