בעשורים האחרונים, התמודדו משפחות רבות עם שינויי עומק בדינמיקה שבין הורים לילדים. התקדמות הטכנולוגיה, השינויים החברתיים, והגישה המוגברת למידע שינו את האופן שבו הורים מפעילים סמכות ואת הדרך שבה ילדים מגיבים לה. כיום, סמכות הורית אינה מובנת מאליה; היא תלויה במידה רבה ביכולת של ההורים להסתגל לעולם המשתנה.
יכול להיות שאתם מכירים את הסיטואציה הבאה: מישהו נכנס למסעדה כדי לשבת עם בני המשפחה או עם חברים. לפתע המכשיר הסלולרי שלו רועד בכיס, והוא חש שהוא חייב להציץ לרגע כדי לדעת מה התחדש. מרגע זה ואילך הוא פשוט לא יכול להפסיק לחשוב על ההודעה, וכל ניסיון שלו להשאיר את המכשיר רוטט בכיס נדון לכשלון. החברים או בני המשפחה שאיתו הופכים בן רגע לפחות ופחות רלוונטיים, עד לשלב בו הוא לא מתאפק יותר, מוציא את המכשיר מהכיס ובודק מה היה כתוב בהודעה.
מילים. כמה מילים שקיבלו משמעות חדשה בזמן מלחמת חרבות ברזל. מורה נבוכים.
בשנת 2017, ד"ר אליסון דארסי, פסיכולוגית מסטנפורד ייסדה את Woebot, אפליקצייה שיושבת על הסמארטפון ומשתמשת בכלים של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) כדי לשנות דפוסי חשיבה.
אנחנו במאי 2022, ואנחנו כבר שוכחים איך היה פה בתחילת 2020. הקורונה הביאה לנו את הטלה-רפואה, אבל מכיוון שרפואה זהו תחום מאד חדשני מצד אחד ומאד שמרני מצד שני, אנחנו אפילו טרם הצלחנו להבין מהי המשמעות של כניסת הטלהרפואה במימדים אמיתיים על הבריאות של כולנו.
מי שעוקב אחר העיתונות הכלכלית, בוודאי הבחין בכתבות ובפרשנויות על התופעה הגדולה השניה של הקורונה (חוץ מהמחלה ותוצאותיה הבריאותיות כמובן). כולם עוסקים באנשים שפוטרו או התפטרו מאז הופעת הקורונה, ולא חזרו לעבודה. בארה"ב קוראים לזה ההתפטרות הגדולה. אבל אולי זה משהו אחר לגמרי.