טכנולוגית המידע כוללת בתוכה הבטחה מדהימה עבור עולם הרפואה. עד היום הטכנולוגיה הצליחה לפטור אותנו מתיקי הנייר של המטופלים (שלא לדבר על הסיוט של פיענוח כתב היד הבלתי הקריא של חלק מהרופאים), פתרה לנו חלק מהקושי של חיפוש היסטוריה רפואית של מטופלים והוסיפה לנו מגוון של התראות על התנגשויות בין תרופות. כל זה מבלי להתייחס לפוטנציאל העצום של קבלת החלטות על בסיס כריית מידע מהמאגרים העצומים של תיקי המטופלים.

אבל כל מי שעובד בפועל בחזית הרפואה בעשור האחרון מכיר גם את הצדדים השליליים של מערכות המחשוב הרפואיות: פחות זמן להסתכל על המטופלים, פחות עבודה והתעסקות יומיומית מתסכלת תיקים רפואיים ממוחשבים שלא זזים, עם בעיות טכנולוגיות כמו שרתים נופלים או תוכנות שנתקעות.

הספקתי לראות כמה סבבים של הטמעת טכנולוגיות מידע רפואי במספר מקומות, ועבדתי גם בעולם הרפואה ובעבר גם בחברות אינטרנט, לכן אני יכול לספר לכם קצת על התנגשות העולמות שבין אנשי המחשוב לבין אנשי הרפואה. הטענה הבסיסית של אנשי מחשוב (מאפייני מערכות, אנשי הטמעה, מאפייני ממשק) היא שאנשי הרפואה מתנגדים לשינויים וצריכים ללמוד להסתגל לעולם הטכנולוגי החדש. הטענה הזו מייצגת תהום שפעורה לעיתים בין אנשי טכנולוגיה לבין אנשי רפואה.

אני לא אשכח יום אחד לאחר ישיבת הטמעה של מערכת תיק רפואי חדשה במקום שבו עבדתי. במהלך הישיבה הוצגו תהליכי עבודה עם המערכת שהיו כל כך רחוקים משגרת העבודה של הצוות הרפואי שאמרתי לאחריה שבטוח מישהו שילם למישהו על הכנת המערכת, אבל זה לא היה המוסד שבו עבדתי. זה כמובן היה בצחוק, אבל זה שיקף את התחושה של הצוות הרפואי, שמכניסים לנו מערכת שאנחנו משרתים אותה, במקום שהיא תשרת אותנו.

אנשים מעולם הטכנולוגיה (ואני מכליל כאן, סליחה), בין אם מדובר במתכנתים, מעצבים, יזמים או סתם אנשי אדמיניסטרציה, לא מצליחים פעמים רבות להפנים שמקצוע הרפואה על שלוחותיו הרבות הוא בעיקר מקצוע של אנשים ושל מערכות יחסים. עבור אנשים רבים בתחום מערכות המידע, ככל שאפשר לעשות יותר דברים בעזרת מחשב, ככל שהרופא יוקף ביותר עזרים טכנולוגים כך יותר טוב. אחרי הכל, זה תפקיד המחשבים.

הנה שלושה דברים שעל אנשי מערכות המידע לזכור:

1. רוב הרופאים, בשונה מחלק מהמקצועות האחרים, פנו ללימודי הרפואה כי הם רצו לטפל באנשים. טכנולוגיית המידע, למרות שהיא בהחלט מייצגת את העתיד, אמורה להיות חלק מינימלי ממה שהרופא מתעסק בו בשגרת היומיום (בהתייחס לעבודה היומיומית של רופא שמרבית עבודתו איננה בחדר ניתוח).
2. רפואה וטיפול הם תחומים שבעיקרם הם בין אישיים ואנושיים. טיפול עוסק ביחסים בין אנשים ובתחושות והרגשות הלא מעובדים של מחלה וחולי. תזכרו את זה. מה שאתם עושים חשוב וקריטי לתפקוד המערכת הרפואית ועולם הטיפול, אבל זה לא מתקרב למה שטיפול אמור להיות. "תיק רפואי", "אפליקציות סלולוריות" או "שדות חובה" לא מתקרבים להיות הבסיס של רפואה קלינית.
3. רוב המטופלים כיום ובעתיד הנראה לעין הם מבוגרים. אבל גם הצעירים שבהם, לא באמת חשובה להם הטכנולוגיה והמחשבים שנמצאים בחזית עולם הרפואה. הם רוצים רופא טוב ורגיש, שיצור איתם קשר טוב, שיקשיב להם ויעזור להם להרגיש טוב יותר כמה שיותר מהר.

הבעיה שלי עם מערכות התיק הרפואי שקיימות כיום היא שהן גורמות לנו לעבוד בשבילן, במקום שמערכות המחשוב יעבדו בשבילנו. רופאים מתלוננים שלוקח להם לעשות פעולות פשוטות (ושגרתיות) כל כך הרבה זמן שהם שוקלים להמנע מלעשות אותן. אם לוקח לך שלוש דקות לטעון תוצאת הדמיה אתה תשקול פעמיים אם לבדוק את ההדמיה. אם פעולה שאתה צריך לעשות בכל פעם שאתה בודק חולה לוקחת שלושים שניות יותר מדי, ואתה צריך לבדוק 30 מטופלים ביום, אתה כבר בבעיה. הרופאים מבינים ששילוב הטכנולוגיה בעבודת היומיום הוא העתיד שלנו והם רוצים לעזור למערכות המידע לפעול טוב יותר.

זה לא חייב להיות ככה. הפתרונות הטכנולוגים של מחר חייבים להיות סופר יעילים, שקופים וניידים. בסופו של דבר הם צריכים לעזור לרופאים ולאחיות להיות במקום שבו הם באמת צריכים להיות: עם המטופלים שלהם. רק כשעולם הטכנולוגיה יצליח באמת להשלים עם עולם הרפואה אנחנו נוכל להגשים את ההבטחה העצומה של טכנולוגיה רפואית.