חמש דרכים נפלאות לגרום לילד שלכם להתעצבן

ג'ון גוטמן הקים באוניברסיטת וושינגטון מעבדת מחקר שנקראת 'מעבדת הנישואין', וכל מני מחקרים מצאו סימנים קטנים ביומיום שיכולים להעלות סטטיסטית את הסיכוי לגירושין בין בני זוג. אם נבדוק את הסימנים האלו נגלה שכמעט בלתי אפשרי להמנע מהם במהלך חיי היומיום. ואם תחשבו על ההתנהגויות הללו, תגלו שאותן התנהגויות הן אלו שגורמות לילדים שלנו לכעוס עלינו, ועדיין – כמעט בלתי אפשרי להמנע מהן.

במחקרים של גוטמן הוא צילם בני זוג ובני משפחה מדברים וניסה לזהות פרדיקטורים (סימנים מקדימים) שיכולים לרמז על משבר קרב. אני עשיתי כאן התאמה של אותם פרדיקטורים למשברים והמרתי אותם לתחום ההורות, אבל היא נכונה ליחסים בכלל. תזכרו, הרי אנחנו עושים את זה כל יום.

ביקורת

ביקורת היא דפוס שקשה להמנע ממנו, ורובנו לא שמים לב בכלל לכך שמרבית האינטראקציה שלנו עם הילדים שלנו מורכבת בעיקר מביקורת.

"הכנת שיעורי בית?" הוא משפט שאומר בעצם "אני יודע שלא שיעורי בית". וזה נהיה גרוע הרבה יותר כשהאמא לא טורחת בכלל לבדוק אם הילד הכין שעורי בית כי היא פשוט "יודעת". זה משגע את הילד. הוא חושב לעצמו "למה היא מניחה שאני לא מסוגל לעשות שום דבר כמו שצריך?" והוא כמובן מתעלם מעשרים הפעמים הקודמות שהוא לא הכין שעורי בית, אבל זה בגלל שאצל ילדים ההיסטוריה נמדדת באיכות, ולא בכמות. אחרי כמה פעמים שהאמא שואלת אותו את השאלה הזו הוא מבין שבכל מקרה היא תניח שהוא לא עושה את שיעורי הבית, ולכן הוא יכול להפסיק ולנסות להכין אותם. זה גם מלמד את הילד משהו נוסף: לא משנה מה אתה עושה בפועל, משנה רק מה שאנשים חושבים עליך.

התבצרות

התבצרות היא כאשר ההורה (או בן הזוג) אומר: "אני לא מתכוון להתווכח על הנושא הזה". המשמעות היא שלילד אין שום חשיבות, לא משנה מה שהוא יאמר, אין אפשרות לערעור ואפילו לתת נימוקים הגיוניים. כשילד מרגיש שאין אף אחד שיתייחס ברצינות למה שיש לו לומר, הוא ילך לחפש אנשים אחרים שיקשיבו לו. לכו תדעו איפה הוא ימצא אותם.

התבצרות גם מלמדת את הילד שאלו שיש להם כוח פשוט לא מתעניינים במה שיש לך לומר. אז הם מפסיקים לנסות לדבר ומחפשים שיטות חלופיות לתקשורת, בין אם מדובר במעשים או בהשפעה על הרגשות של ההורים.

התגוננות

אצל זוגות התגוננות מופיעה בצורת משפטים כמו "אל תאשימי אותי, הרי את אמרת לי לעשות את זה". אי אפשר לשמוע משפט כזה ולהבין מייד מי אשם בתוצאה כי שני הצדדים כנראה אשמים. כאשר הורה אומר משפט כזה לילד שלו מתבררות שלוש אמיתות אוניברסליות:

  1. הילד מעביר ביקורת על ההורה שלו.
  2. ההורה באמת עשה טעות והוא נתפס על ידי הילד שלו.
  3. הילד משתמש בהזדמנות הזו כדי להפיל על ההורה שלו את כל הדברים הרעים שההורה עשה, ועושה את זה בצורה של ביקורת.

ואז ההורה, בהתגוננות צפויה מנסה להפוך את זה על הילד שלו בחזרה, ותמיד, אבל תמיד הוא מסתבך.
ילד: שיקרת לי!
הורה: לא שיקרתי, אבל אתה ניסית לעשות X אז אני הייתי חייב לעשות Y. אם לא היית עושה X לא הייתי צריך לעשות Y.

אה, רגע, Y זה לא שקר? הילד מבין שגם כאשר הוא צודק, לאף אחד לא באמת אכפת. הוא מבין שהוא תמיד יהיה שעיר לעזאזל על ידי אלו שחזקים יותר ממנו, כך שחזרנו לתחושה שלא משנה מה תעשה, תמיד תהיה לא בסדר.

זלזול

למה חנות הצעצועים היא המקום שבו בטוח תשמעו הורה צועק על הילד שלו? זו חנות צעצועים, מה חשבתם לעצמכם שיקרה שם? התסכול של ההורה דומה לתסכול שלכם כשהקופאית בסופר טועה בעודף שהיא נותנת לכם. אתם רוצים לומר לה שהיא פשוט מטומטמת אבל אתם לא אומרים לה את זה כי הרי אם היא היתה חכמה כמוכם היא לא היתה עובדת בסופר. זו תחושת זלזול.

זלזול שיוצא על הילד שלכם מגיע בצורה קצת שונה. כשאתם מדברים אליו עם תחושה בטון מסויים של גועל, של שאט נפש. אם הוא עושה משהו רע ואתם אומרים לו "אלוהים אדירים, מה קורה לך? אתה מפגר? זה מה שמלמדים אותך בבית הספר?" אתם לא שמים לב לטון של הדברים כי זה רק רגע קטן במהלך היום שלכם, אבל הילד מרגיש את הטון הזה ובשבילו זה לא משהו קטן אלא משהו משמעותי מאד. הילד חושב לעצמו "הוא בטח שונא אותי".

ברור שאתם לא שונאים את הילד שלכם, אבל אם הילד שומע שנאה פעם ביום, אז אתם שונאים את הילד שלכם. גם אם אתם לא. עכשיו תרשמו לעצמכם על דף באיזה טון דיבור שוחחתם עם הילד שלכם היום.

אולטימטום

אי אפשר לומר לילד בין ארבע "אם לא תשטוף ידיים עכשיו לא תוכל לראות טלויזיה בערב". לילדים אין חוש זמן מפותח והם לא יזכרו למה הגיע העונש כמה שעות מאוחר יותר, במיוחד כשאתם לא באמת מצליחים להקפיד על העונש בעצמכם.

מה שהיינו רוצים זה שהילדים שלנו יעשו משהו רק בגלל שאמרנו להם לעשות אותו. אז רצוי לומר רק את האם, בלי העונש. "לך תשתוף את הידיים". זהו. למדו אותם לעשות את מה שאמרתם רק בגלל שאמרתם לעשות את זה. אל תחליפו את הסמכות שלכם בסמכות של משהו אחר. "אם לא תפסיק לצייר על הקיר אני אשלח אותך לחדר." עכשיו החדר יותר סמכותי ממכם, כי רק הוא יכול להפסיק את הציור, וזה גם נותן הזדמנות לילד לומר את המשפט האלמותי: "אני לא מפחד מהחדר שלי!".

לכן אימרו לילד שלכם "תפסיק לצייר." ואם הוא לא מפסיק לצייר, פשוט תשלחו אותו לחדר. הרי יש דברים שאסור לעשות גם אם לא קורה תמיד אסון כשעושים אותם. ככל שהילד ילמד מהר יותר שיש דברים שפשוט אסור לעשות, כי אסור הוא פשוט יפתח מנגנוני סופראגו מוקדם יותר, וילמד איך מתנהגים בחברה.

סוף דבר

אני מקווה שהדגשתי מספיקשאת כל הדברים האלו אנחנו עושים כל הזמן – עם בני זוג, עם הילדים. כרגיל, השלב הראשון בדרך הוא מודעות. השלב השני, זה כבר משהו אחר לגמרי.

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

עינב חדד: הפסקתי את הויפאקס 75 XR לפני 5 ימים לאחר הרבה שנים שלקחתי את הכדור וגם הרופא אמר לי להפסיק בבת אחת זה לא מסוכן?

s.p: אחד הדברים שאני ממש מוטרדת מהם בנוגע להפרעת קשב, זה שנוירולוגים ופסיכיאטרים (שהם רופאים!) לא מפנים לבדיקות דם...

פלונית: יש לי גיסה שנכנסה לדיכאון לאחר הלידה של הבת שלה ובייחוד לאחר שקיבלה איבחון על כך שהיא על הרצף האוטיסטי (הבת). ...

יעקוביאן חנוך: אני סובל שנים מכאבים כרוניים קשים בפלג גוף תחתון במיוחד ברגליים יש פריצות דיסק נירולג קבע פגיע עיצבית קשה...

יעל: שלום רציתי לדעת האם וולבוטרין גורם להשמנה? התחלתי לקחת לפני שבועיים, מיד שיפור במצב רוח, שיחסית יותר טוב, אך...

אני: מערכת החינוך בעיקר מתעלמת מהפרעת קשב, אלא אם במקרה דרך הביטוי שלה היא קושי במקצועות רבי מלל. ע"ע "לקות ללמידה"...

גראס: יש אנשים עם נטיה לפתח פסיכוזה, ברגע שישתמשו בגראס זה יעורר את הנטיה, מקרוב ראיתי את הקשר הישיר בין עישון גראס...

יצחק ויסברג: שלוםוברכה אני חושב שהקושי האמיתי שלי זה הפרעת קשב והפסיכולוג והפסיכטאר אומרים שזה אובססייה וא סי די מה אתה...

תגובות

5 תגובות לרשימה ”חמש דרכים נפלאות לגרום לילד שלכם להתעצבן“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת דניה:

    גו'רדן, כרגיל דברייך – פנינים
    לו אך יכולתי להימנע מהאולטימטום ולהישאר רק עם האם… לא שאני לא מנסה ושוב מנסה ושוב מנסה, לצערי, כמעט תמיד, האולטימטום עובד יותר טוב. יותר אפקטיבי. אני גם מאד משתדלת להימנע מלחזור על הבקשה חזור ובקש, כי יש את שלב ההתעלמות או "החרשות הזמנית", שלנו כהורים נדמה שהילד אולי לא שמע, אבל, לא, הוא שמע מצוין, למעשה, יש לו שמיעה מעולה, הוא פשוט בןחר להתעלם בצורה מאד ברורה ומכוונת מהבקשה

  2. מאת נתאי:

    מעניין וחשוב.
    אני אהרהר בדברים.
    תודה!

  3. מאת יואב:

    "למה חנות הצעצועים היא המקום שבו בטוח תשמעו הורה צועק על הילד שלו? זו חנות צעצועים, מה חשבתם לעצמכם שיקרה שם?"
    פנינה, פשוט פנינה!
    🙂

  4. מאת שמעון:

    התבצרות מזיקה רק כאשר זה בא ממקום של אבדן שליטה. אין רע בלא להתנצח עם הילד ולומר לו שאנחנו מבוגרים ואנחנו מחליטים, זה מעיד על סמכות וזה מציב גבולות לילד וגם מלמד אותו שהוא לא יכול לכופף אותנו כרצונו – דבר שבהמשך מוביל לתחושת יציבות וביטחון כלפי ההורה.

  5. מאת גיל בר-און:

    חשוב מאוד לכבג את הילדים כבני אדם דבר ראשון!
    זה שהם ילדים לא אומר שאין להם מושג או שתמיד דעתנו טובה יותר..
    הרבה מאוד פעמים ילדים יותר מחוברים לעצמם ולאמת הפנימית והאובייקטיבית הרבה יותר טוב מההורים המבוגרים..
    למשל, כל העניין של לאכול בזמנין קבועים או ללכת לישון "בזמן",
    כשחושבים על זה אין זה דבר טבעי כלל וכלל!
    מבחינה טבעית, אמורים לאכול רק כשרעבים,
    וכנ"ל לגבי השינה.

    ברגע שההורים מכריחים את הילדים שלהם לעשות משהו מבלי להסביר להם את החשיבות שלו ועוד כועסים כאשר הילדים לא מבינים את האבסורדיות שההורים חושבים שהיא צודקת- שלא יתפלאו שהילדים כועסים ונפגעים מכך. אני מאוד מאמין בילדים ותומך בהם ברוב המקרים, ברוב המקרים אלו הם המבוגרים שטועים ומתנהגים פשוט כמו תינוקות… ודווקא הילדים פועלים בצורה יותר הגיונית ומחוברת לרגשות האמתיים בהווה, ולא לרגשות שקשורים לדפוסים ישנים שנבנו בעבר…

    בכל זאת המאמר מעניין וחשוב,
    גיל 🙂
     

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.